בסוף שנות השמונים התפרסם סיפורו של גדעון נקש . סיפור זה העלה על סדר היום הציבורי והמשפטי בישראל את שאלת המתות החסד בבתי החולים . גדעון נקש , בן 53 מאשדוד , חלה במחלת ניוון עצבים ושרירים , שהיא מחלה נדירה חשוכת מרפא , וסבל משיתוק ומכאבים עזים בגללה . הוא היה מאושפז חודשים ארוכים בבית החולים "קפלן" ברחובות , ועבר ניתוח לשם פתיחת כלי הנשימה ולהחדרת מכשיר הנשמה לתוכו . מטרת הניתוח הייתה לסייע לו לנשום באופן מלאכותי , מכיוון שלא היה מסוגל לנשום באופן טבעי בשל מחלתו . גדעון נקש פנה לבית המשפט העליון , באמצעות בני משפחתו , בעתירה להורות לבית החולים להסיר את מכשירי ההחייאה המלאכותיים , אליהם היה מחובר , וכן לתת לו משככי כאבים בכמות כזו שתמנע ממנו לחוש כאבים לצמיתות . בנימוקים לעתירה נכתב ; מאז ביצוע הניתוח העותר ( נקש ) מחובר למכשירי החייאה מלאכותיים , נושם באופן מלאכותי וסובל מכאבי תופת , ללא סיכוי להטבה [ ... ] העותר מביע ללא הרף את ראונו העז בצורה מודעת , באמצעות לוח אותיות , כי תופסק מסכת הייסורים אשר בה הוא נמצא , היות שאינו מסוגל לעמוד בה , על ידי ניתוק מכשירי ההחייאה שאליהם הוא מחובר , ...
אל הספר