האימפריה הרומית השתרעה על פני שטחים נרחבים באירופה , באסיה ובאפריקה . הקיסרים ששלטו בה התקשו לשמור על האימפריה כעל יחידה מדינית אחת ולפקח מרומא על יחידות הצבא שהגנו על גבולותיה הארוכים של האימפריה . בעיה זו החריפה במיוחד במאות השנייה והשלישית לסה"נ . נוסף על כך התמודדה האימפריה עם בעיות ביטחון קשות . בגבולה המזרחי איימה עליה האימפריה הפרסית , שבטים ברברים שישבו סמוך לגבולותיה איימו לפלוש לשטחיה , והיא התקשתה להגן על גבולותיה . שנת , 476 שבה הדיח שבט הוויזיגותים את הקיסר הרומאי , מסמלת את התמוטטותה של הקיסרות הרומית המערבית . על חורבותיה של הקיסרות הרומית המערבית , שתהליך התמוטטותה היה איטי והדרגתי , הקימו כמה מן השבטים את ממלכותיהם . אחד השבטים הנודדים הללו היה שבט הפרנקים , והוא התיישב בגאליה ( צרפת של ימינו . ( הפרנקים היו עובדי אלילים , אך במאה החמישית התנצר מלכם קלוביס , ובעקבותיו גם בני שבטו . הפרנקים הקימו ממלכה , ובימי קרל הגדול ( 814-768 ) הגיעה הממלכה לשיא התפשטותה . כדי לנהל את האימפריה חילק קרל את הממלכה למחוזות , ובכל מחוז מינה מושל , שכונה " דוכס" או " רוזן . " קרל הגדול כ...
אל הספר