עם חילופי ההנהגה לבטים בתנועה על אודות הדרך וההנהגה עם מותו של הרצל עמדה התנועה הציונית לפני הכרעות בשתי שאלות מרכזיות : • באיזו דרך תבחר ההנהגה להמשיך לפעול להגשמת הרעיון הציוני ? • מי המנהיג שיעמוד בראש ההסתדרות הציונית ? תומכי הציונות המדינית המשיכו לטעון כי יש להתרכז בפעילות מדינית להשגת צ'רטר - וכי רק לאחר שיושג , יש לפעול למען עלייתם של היהודים לארץ ישראל . גישה זו ייצגו בעיקר היהודים ממרכז אירופה וממערבה . לעומתם , תומכי הציונות המעשית , שהיו בעיקר נציגים ממזרח אירופה , הדגישו שוב ושוב כי אין לדחות את העלייה לארץ ישראל ואת ההתיישבות בה . תומכי הציונות המעשית האמינו כי רק העלייה וההתיישבות יסייעו גם להציל את היהודים וגם להשיג את היעדים המדיניים .
אל הספר