ל"ג בעומר יום י"ח באייר הוא היום השלושים ושלושה [Ωל"ג] לספירת העומר [ראה עמ' 122], ומרבים בו בשמחה. יש המפסיקים מיום זה ואילך את כל מנהגי האבלות הנוהגים בימי הספירה, ויש שעושים כך למשך יום זה בלבד וחוזרים לאותם מנהגים עד תום הספירה או עד לראש חודש סיון. הטעם לציונו של היום לא הובהר עד תום. מקובל לקשור אותו אל מרד בר כוכבא [שפרץ בשנת 231 לספירה], אשר נתמך בידי ר' עקיבא ותלמידיו. לפי מסורת המוכרת מימי הביניים נסתיים ביום זה ההרג שהרגו הרומאים בתלמידי ר' עקיבא, אך יש הסוברים שביום זה זכו המורדים בניצחון כלשהו שביקשו להנציחו לדורות. המקובלים בצפת, בני המאה השש-עשרה, יצקו ליום ל"ג בעומר תוכן חדש. הם נהגו לעלות בו לקברו של התנא ר' שמעון בר יוחאי במירון, ולערוך שם משתה ושמחה לכבודו. מסורות שונות ראו יום זה כיום שבו הוסמך ר' שמעון להוראה, או כיום פטירתו. ביום זה עלתה נשמתו למרומים, וכאילו התאחדה עם ספירת מלכות שבעולם האלוהות. איחוד זה נתפס כמעין יום של חתונה [בארמית: הילולא] והוא נחוג עד היום בעלייה לקבר ובטכסים שונים הנערכים סביבו. מימי האר"י נפוץ גם תפילות השנה וברכותיה המנהג להביא למירון בל...
אל הספר