הומור היכלת שיש לאדם לראות את הצד המגחך , הלא רציני , שלו , של אחרים ושל מצבים שבהם הוא נתקל . הבטוי החיצוני של ההומור הוא הצחוק . מקור המלה הומור בשפה הלטינית ופרושה - לחלוחית . ואמנם ידועים הבטויים " אדם יבש " או ארוע " מיבש"ו " בדיחת קרש"- המצביעים על חסר לחלוחית והומור . ההומור מתאר את חלשותיהם של בני האדם ואף צוחק להן . אולם הצחוק הוא לבבי וסלחני ונובע מאהבת אדם ומהשקפת עולם אופטימית ( מלאת תקוה ) . בכך שונה ההומור מהסטירה או הפרודיה , שיש בהן חריפות , לעג ועוקצנות שמקורם בגישה עוינת ורואת שחרות . מדוע אנו צוחקים ? דגמה נפוצה ומכרת מאוד היא הצחוק הפורץ מפינו למראה אדם המחליק על קלפה של בננה . מה מצחיק כאן ? יתכן שהסבה לכך היא ההפתעה וההפסקה שנוצרה ברצף ארועים צפוי . כלם עומדים על רגליהם ואנחנו מצפים שכך ימשך הדבר , ולפתע מישהו קוטע את הרצף הזה ונופל . יתכן גם שהצחוק נובע במקרה זה מהרגשת העליונות שלנו כלפי השלומיאל שהחליק , בעוד אנו עומדים איתן על רגלינו או מהרגשת השחרור והרוחה שהדבר לא קרה לנו . אלכסנדר פון הומבולדט חקר את הצמחים ואת הקשר בין הצמחים לבין איזור הגידול שלהם . איורים...
אל הספר