מרקוס אאורליוס

מרקוס אאורליוס אחד מחמשת " הקיסרים הנאורים " של רומי . היה פילוסוף , סופר ומצביא . הנהיג תקונים חברתיים ומנהליים בקיסרות , אך גם רדף את הנוצרים . חי בשנים 121 - 180 לספירה . לאחר מות דודו אנטוניוס פיוס , שאמצו לבן , עלה מרקוס אאהרליוס על כסא הקיסרות ומלך בשנים 61 ר - 180 לספירה . הוא בחר לעצמי שתף לשלטון , לוקיוס ורוס , שגם אותו אמץ דודו . השנים שלטו יחד עד מותו של ורוס בשנת 169 . מרקוס אאורליוס נחל נצחונות במלחמות בפרתים ונצח את השבטים שישבו מעבר לאלפים . מגיל שתים - עשרה הוא שקד על למוד הפילוסופיה והיה אחד מראשי הסטואיקנים ( אסכולה פילוסופית יונית ) . הוא נחשב לקיסר - פילוסוף ומעיניו היו נתונים לספר יותר מאשר לחרב . ספרו " הגיגים " , העוסק בפילוסופיה הסטואית , נקרא עד היום . הרעיונות שבו קרובים מאוד ליהדות ולנצרות , אם כי בתקופת מלכותו נרדפו הנוצרים עד חרמה . מרקוס אאורליוס שפר את שיטות הממשל בממלכה , הגביל את תחריות הלודרים וחוקק חקים לטובת העובדים . שנת מותו ( 180 לספירה ) היא השנה שממנה מונים את תחלת הדרדרותה של הקיסרות הרומית . פילוסופיה שרתים רומא - תקופת הקיסרים  אל הספר