פדיון שבויים מצוה שמקורה בתורה לפדות , לשחרר תמורת כסף , יהודים שנפלו בשבי האויב או בשבי שודדים וגזלנים . מטרתה של מצוה נעלה זו היא להציל נפשות ולמנע סבל והשפלה . הדת היהודית מיחסת חשיבות רבה למצות פדיון שבויים . השבויים היו נתונים בסכנת חיים , ורבים מהם נמכרו לעבדות . מצוה זו כה נחשבה , עד שהיו יהודים במהלך ההיסטוריה שמכרו עצמם לגויים ( ללא - יהודים ) מתוך ידיעה שיהודים יפדו אותם ובכך יזכו אותם במצוה . מקורה של מצוה זו הוא בתורה האוסרת למכר יהודי לעבדות : " כי עבדי הם , אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד " ( ויקרא כה מב ) . כן מצינת בתורה החובה לפדות את העבד העברי ( ויקרא מז ) . יהודי חיב להעניק למצות פדיון השבויים עדיפות עליונה , אפלו על פני מתן צדקה לעניים . במקרה הצרך יש להשתמש אפלו בכסף שנאסף לצרך בנית בית - כנסת כדי לפדות שבוי . אולם חז"ל ( חכמינו י . רונם לברכה ) קבעו סיגים לדבר , כדי שלא לעודד לקיחת יהודים בשבי ומכירתם לעבדות . הסיג הוא שאין לפדות שבויים בסכומים מגזמים . כמו כן נאסר לעזר לעבד יהודי לברח ממקום שביו , פן יזיק הדבר לשאר השבויים הנשארים בשבי . בתקופות שב...
אל הספר