ערי מקלט כנוין של שש ערים בארץ - ישראל , שהקצו בתקופת ההתנחלות כמקומות מקלט מפני גואלי דם . ברחו אליהן בני אדם שהרגו בשגגה או מתוך התגוננות . ערי המקלט היו : בצר - בנחלת שבט ראובן , רמות גלעד - בנחלת דן , גולן - בבשן בנחלת מנשה , שבעבר הירדן המזרחי ; קדש - בגליל , שכם - בהר אפרים ; וחברון בהר יהודה - בעבר הירדן המערבי . על ערי המקלט מספר בספרים ימות ( כא יב - יג ; יד ) ובמדבר ( פרק לה ) , והן נזכרות גם ביהושע ( פרק כא ) . אדם שרצח בשגגה והצליח להמלט מגאלת דם אל אחת משש ערי המקלט , זכה למשפט הוגן . אם לא נמצא אשם ברצח בכונה תחלה , היה רשאי לשבת בעיר המקלט עד מות הכיהן הגדול באותה תקופה . אחר כך הוא היה רשאי לצאת מעיר המקלט ודמו לא היה עוד הפקר . אולם אם נמצא אשם , החזירו אותו למקום שממנו ברח ושם דנו אותו למיתה . המנהג של ערי המקלט היה נפוץ בארץ בתקיפת השופטים . בתקופת המלוכה התגבשה חקה , שבטלה את מנהג גאלת הדם , ובמקרא אין עוד עדיות על ערי מקלט בתקופה זו . החוקרים טוענים כי למנהג של בריחה לערי מקלט קדם המנהג של אחיזה בקרנות המזבח ( שמות כא יד ) שסיע להנצל מגאלת דם . ערי המקלט היו נהוגות...
אל הספר