מנשה

מנשה בנו בכורו של יוסף , שנולד לו במצרים מאסנת בת פוטיפרע , ונכדו של יעקב אבינו . מנשה הוא אבי אחד משנים - עשר שבטי ישראל . מקור השם מנשה בש . רש נש"ה ( " גרם לשכחה " ) , והוא בא לצין , כי יוסף שכח את צרותיו כאשר נולד לו בנו . למרות שלא היה בנו של יעקב אלא נכדו , היו צאצאיו של מנשה לשבט בישראל . הוא ואחיו הצעיר אפרים ירשו את חלקו של אביהם , שזכה ששני שבטים יצאו ממנו . כאשר ברך יעקב את בני יוסף לפני מותו , הוא אמץ אותם כאלו היו בניו . אך הוא שם את יד ימינו על ראשו של אפרים , כאות לכך שהבן הצעיר יעלה בגדלתו על מנשה הבכור . אחרי כבוש ארץ כנען , התנחל שבט מנשה בשתי גדות הירדן . בגדה המזרחית השתרעה נחלתו צפונה עד לגבול ארם ומזרחה עד הפרת ( הגלעד והבשן ) , בגדה המזרחית השתרעה נחלת מנשה עד הירדן , בחלק הצפוני והפורה ביותר של הרי אפרים . גדעון , אחד מחשובי השופטים , היה בן שבט מנשה . בנו אבימלך עמד בראש ממלכה שלא האריכה ימים בתחומי נחלתו של השבט . באותה תקופה פלשו הארמים , ואחר כך האשורים , לנחלה המזרחית של השבט . גורלו של שבט מנשה היה כגורלם של כל עשרת השבטים של ממלכת ישראל : תגלת פלאסר ה - 3...  אל הספר