מומלץ להקצות זמן המתנה לתשובה . כך ייווצרו הרגלי חשיבה, יתאפשר זמן לפיתוח רעיון מפותח ומורחב ותימנע תגובה פזיזה . כשהתלמידים מביעים עמדה אישית על נושא או על סוגיה שהועלתה לדיון כדאי להנחותם לשימוש במבנים, כגון : "אני מסכים / לא מסכים עם יוסי, כי . . . " או "הדעה שלי אחרת . אני חושב ש . . . ", וכיו"ב . מבנים כגון אלה מארגנים את החשיבה – תחילה קביעת העמדה ואחר כך הנמקתה – ומונעים גלישה לפיזור נפש ולדיבור אסוציאטיבי . עם זאת כשמדובר בתלמידים היכולים לגוון את מבעיהם, להתבטא בדרך אישית וברורה ולהישאר ממוקדים במה שתכננו לומר כדאי לעודד אותם להמשיך בכך ולא לכבול אותם לסדים סגנוניים . בסיום השיח אפשר לפנות אל התלמידים שהשתתפו בשיח ולשאול שאלות המאפשרות רפלקציה והרהור פנימי, למשל : "האם הרגשת שהקשיבו לך" ? ; "האם חשבת שהבינו למה התכוונת ? ; "האם היית רוצה להוסיף עוד משהו לדברים שאמרת ? " כדאי להתייחס לדברי התלמידים מתוך משוב מקדם שיח המתייחס הן לתוכן הדברים והן למבנה המבע, למשל : "הדוגמה שהצגת עזרה לנו להבין טוב יותר למה התכוונת" או "איזה יופי, הצלחתי להבין מה קרה קודם ומה קרה אחר כך" . אם התשו...
אל הספר