עַל אֹרֶן וְהָאֹרֶן שֶׁלוֹ / לֵאָה נָאוֹר

95 לְפֶתַע נִשְׁמַע מִבַּחוּץ הָרַעַשׁ הַנוֹרָאִי שֶׁל הַמַסוֹר . אֹרֶן רָץ הַחוּצָה . הוּא טִפֵּס עַל הָעֵץ בִּמְהִירוּת . נִדְמָה לוֹ שֶׁאַף פַּעַם אַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לְטַפֵּס עַל הָעֵץ בִּמְהִירוּת כָּזֹאת . לִפְנֵי שֶׁהַמַסוֹר נָגַע בְּגֶזַע הָעֵץ, אֹרֶן כְּבָר הָיָה לְמַעְלָה, עַל אַחַד הָעֲנָפִים . "רֵד מִשָׁם, יֶלֶד ! אַתָה תִפָּצַע ! " קָרְאוּ עוֹבְדֵי חֶבְרַת הַחַשְׁמַל . אֹרֶן לֹא עָנָה וְלֹא יָרַד . זִיוָה וְאוּדִי בָּאוּ מִן הַבַּיִת הַשָׁכֵן וְשָׁאֲלוּ : "מָה קָרָה ? " "הֵם רוֹצִים לִכְרֹת אֶת הָעֵץ ! " צָעַק אֹרֶן מִלְמַעְלָה . זִיוָה פָּחֲדָה לְטַפֵּס עַל הָעֵץ, אֲבָל הָאֹרֶן הָיָה חָשׁוּב לָה מְאוֹד . הִיא הִתְגַבְּרָה עַל הַפַּחַד וְטִפְּסָה לְמַעְלָה בְּיַחַד עִם אוּדִי . וּמַהֵר מְאוֹד הָיוּ כָּל עַנְפֵי הָאֹרֶן מְלֵאִים יְלָדִים . עוֹבְדֵי חֶבְרַת הַחַשְׁמַל נִסוּ לְהַסְבִּיר בְּשֶׁקֶט וּבְנִימוּס וְאַחַר כָּךְ בְּכַעַס, שֶׁאֶפְשָׁר לְהָזִיז אֶת עַמוּד הַחַשְׁמַל, אֲבָל זֶה מְסֻבָּךְ וְיַעֲלֶה הַרְבֵּה מְאוֹד כֶּסֶף . הַיְלָדִים הָיוּ עֲצוּבִים, הֵם יָדְעוּ שֶׁ...  אל הספר