25 אומרת לי . "את פשוט צריכה לומר לטְרוּדֶה שביום הראשון תעבור לידך ותלכו ביחד . היא עושה את זה לפעמים . כך תוכלי פשוט להתרוצץ להנאתך לידה ולזכור את פינות הרחובות וכל השטויות האלה . " אורה מהנהנת ופתאום היא נבהלת . "עוד לא אמרתי לך בכלל שלא תשכחי לתת לאימא נשיקת ליל מנוחה כשהיא באה אלייך למיטה . " 30 לי מביטה ואומרת בביטחון, "דבר כזה אני לא צריכה לרשום . את זה אני בטוחה שלא אשכח . " הבנתם מה מִתְרַקֵם פה ? התאומות אינן רוצות לספר להוריהן שהן יודעות . הן לא רוצות להעמיד את אימא ואבא שלהן בפני החלטה . 35 הן מבינות שאין להן זכות לעשות זאת והן גם פוחדות שהחלטת ההורים עלולה להרוס להן את שמחת האחיות, אחת ולתמיד . אבל לִבָּן גם לא נתן להן להסכים לאפשרות האחרת והיא - לחזור למקומות שמהם באו 40 כאילו כלום לא קרה ! להמשיך לחיות במחצית שהוּקְצְבָה להן על ידי הורים שלא שאלו דעתן . בקיצור מתרקם לו קשר . הגעגועים ויֵצֶר ההרפתקנות הולידו את התוכנית שנראית כך : השתיים עומדות להתחלף בבגדים, בתסרוקות, במזוודות, בסינרים ובחיים . לי עומדת 'לחזור' עם צמות לְתִפְאֶרֶת ( בכלל היא מתאמצת להיות בת 45 לתפארת ) א...
אל הספר