חושבת שאת כבר בְּשֵׁלָה לנגן אותה . תצטרכי להתאמן לא מעט לפני הקונצרט . " 20 סול לא הבינה . היא חשבה שהמורה שלה התבלבלה מרוב צער . הקונצרט ערב הקונצרט הגיע . בזה אחר זה עלו הילדים על הבמה וניגנו את הקטע המוזיקלי שלהם, ואז הגיע תורה של סול . היא עלתה לבמה כשהיא מחזיקה את הצ'לו בידה הבריאה ואת הקשת ביד המגובסת . מהקהל נשמעו קריאות תדהמה כשראו את הגבס . היא התיישבה בשקט על הכיסא 25 ושלחה מבט אל ההורים שלה . היה נראה לה שהם זזים בחוסר נוחות בכיסא . היא לא סיפרה להם למה היא מכריחה אותם לבוא לקונצרט אף על פי שהיא לא יכולה לנגן בו . רק אחרי שסול הִתְמַקְמָה בכיסאה והעמידה את הצ'לו לידה, עלתה גם נטלי לבמה . היא חיכתה שהקהל ישתתק ואמרה : "לקטע הבא קוראים ארבע דקות ושלושים 30 ושלוש שניות , מאת המלחין ג'וֹן קֵיְיג' . זו יצירה מיוחדת, אחת היצירות המוזיקליות המְאַתְגְרוֹת ביותר . היא כוללת ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות של שקט . " שוב נשמעו דיבורים בקהל, אבל נטלי רק המתינה עד שיִשְׂתָרֵר שקט, והמשיכה : "אני רק מבקשת מכם באמת להאזין בזמן שסול מבצעת את היצירה . זה לא זמן כדי להסתכל בטלפון . אני מבטיחה...
אל הספר