170 הכנר המשיך להסתכל עליי בלי לומר מילה . אחר כך קם והוציא את הכינור מהתיק שלו . "ניגנת כבר בכינור, ילד ? ", שאל אותי . "אף פעם לא ניגנתי בכלי נגינה," אמרתי . "בבקשה, הכינור הוא כלי עדין מאוד . בזהירות . " הוא התקרב אליי ומָסַר לי את הכינור . שֹמתי את הכינור על הכתף שלי ועשׂיתי בדיוק מה שהכנר עשׂה במהלך הקונצרט . אפילו עצמתי את העיניים כמו שהוא עשׂה . אבל הצלילים שניגנתי לא היו דומים לצלילים ששמעתי בקונצרט . ניסיתי עוד כמה פעמים והֶחְזַרְתִי לו את הכינור . הייתי מְאוּכְזָב . "נגינה בכינור, ילד, זאת תורה שצריך ללמוד אותה . הרבה שנים עוברות עד שלומדים לנגן אפילו מנגינה פשוטה אחת . " "אני רוצה לנגן מוזיקה יפה," אמרתי . הוא חייך ואמר, "צריך הרבה עבודה, ילד . הרבה לנגן . צריך מורה טוב . " עמדתי והסתכלתי על הידיים שלו, על האֶצְבָּעוֹת שניגנו כל כך טוב . "אני רוצה לנגן עכשיו כמו שאתה מנגן," אמרתי שוב . "אתה לא יכול לנגן עכשיו," אמר לאט . "קשה לנגן בכינור . עוד לא ראיתי מישהו שמנגן בכינור או בכלי נגינה אחר בלי ללמוד . צריך ללמוד הרבה . " לא חיכיתי עד שיסיים לדבר . רצתי אל הלילה . לא נעשׂיתי כ...
אל הספר