| מילים : עלי מוהר נמאס לי כבר לשבת , רציתי לטייל קצת , לראות את העולם קצת מהודו ועד כוש . לשוט לבוש פיג'מה בתעלת פנמה , לראות דובדבנים על פסגת פוג'יאמה . ולקטוף איזה פרח בטימבוקטו , ולראות כדורגל במרקנה , ולתור את האייפל ומסביב , ואז לשוב לתל אביב . הנה דודי אפרים , שגר בגבעתיים , לא זז אפילו מטר להודו או לכוש . לא , אין לו שום מנוע , הוא לא רוצה לשמוע , הוא חי לו כבר שנים בלי לזוז , בלי לנסוע . בלי לקטוף איזה פרח בטימבוקטו , בלי לראות כדורגל במרקנה , בלי לתור את האייפל ומסביב , ואז לשוב לתל אביב . אני בנוי אחרת , אני פחות סולידי , נפשי שלי שוקקת להודו או לכוש . חלמתי עוד כילד על הרפתקה מתמדת , רציתי להפליג בספינה הנודדת . ולקטוף איזה פרח בטימבוקטו , ולראות כדורגל במרקנה , ולתור את האייפל ומסביב , ואז לשוב לתל אביב .
אל הספר