קראו בכותר - אביב חדש : האנציקלופדיה הישראלית לנוער - כרך 4 : ג, גימל - דלטון, ג
192
   וביערות . בישראל היא מקננת בעקר במקומות סגורים  ומוגנים כמו בסדקים בקירות אבן , בעצים חלולים ,  בעליות - גג , וגם בתוך חביות ריקות , בצנורות ובארגזים .  בקנה של הדוכיפת 5 - 6  גוזלים , המפרישים בשעת סכנה  נוזל מסריח מבלוטות שמן . הצחנה העולה מן הקן בשל  נוזל זה ומזון מעכל למחצה דוחה כנראה את אלה  המבקשים לפגע בו ומגנה על הגוזלים .  נחל עופות  דוכיפת לצרכי מרפא  בעבר השתמש האדם בדוכיפת לצרכי ״ מרפא ״  .  בספר רפואה סורי עתיק מובאת העצה הבאה : לגבר  הסובל תחת יד אשתו ממלץ להשתמש בכנפה  השמאלית של הדוכיפת , לאחר שבשלה בסיר חדש  יחד עם סיד אדם ואפר עצים  . את הסנף יש לשים  בתוך שמן , והאיש שישתה ממנו ישתחרר משעבודו  .  לאשה המתקשה ללדת אין פתרון פשוט יותר לזרוז  הלדה מאשר לב של דוכיפת במלח הודי , העטוף  בעור אריה  . לשמחת חובבי הטבע שמושים  אלה אינם מקבלים עוד בימינו  .  דולפין  יונק ימי גדול בעל שנים וחרטום , בן למשפחת הדולפיניים  שבסדרת הלויתנאים  . לבני משפחה זו יש סנפירי גב וחזה  בצורת משלש וסנפיר זנב שטוח  . למינים הגדולים , שארכם  3 - 10  מטרים , יש חרטום קצר ומעגל , ואלו לקטנים חרטום  ארך  . לארצנו מזדמנים 8  מינים ממשפחת הדולפיניים , רבם  במפרץ אילת  .  מכיון שהדולפין חי במים , רבים טועים וחושבים שהוא דג .  הדולפין הוא יונק שהולדות שלו יונקים את חלב אמם .  שלא כמו הדג , הדולפין נושם אויר ולא חמצן המומס במים ,  ולכן הוא שוחה קרוב לפני המים . הדולפין המצוי חי  בלהקות בנות עשרות עד מאות פרטים , בעקר באזורים  חמים וממזגים . ארכו עד 2.50  מטרים , ראשו מארך  ומסתים במעין חרטום . טבעת כהה מקיפה את עיניו .  בליטות הסנפירים שמצד גבו פונות לעבר הזנב . המין  הנפוץ ביותר לארך החופ הוא הדולפינן הים - תיכוני , המצוי  ברב האוקינוסים חוץ מהאזורים הארקטיים (  אזורי הקטב  הקרים ) . דולפין מבגר ממין זה ארכו עד 3.90  מטרים  ומשקלו 150 - 275  קילוגרם . החלק העליון של גופו אפר -  ארגמני וסנפיר גדול על גבו . גפיו הקדמיות דמיות  סנפירים , ואין לו גפים אחוריות . חרטומו קצר וארכו כ - 5%  מארך גופו . בכל לסת שלו יש 40 - 46  שנים . הדולפינן שוחה  במהירות המגיעה עד 35  קילומטר בשעה ומסגל לזנק  מהים עד לגבה של 8  מטרים . מין זה נפוץ בגני חיות  ובדולפינריומים , כי קל יחסית לאלפו ולטפל בו .  לדולפין יש מח גדול יחסית למשקל גופו וכשר למידה גבוה  במיחד . יש הטוענים שהוא היצור השני אחרי האדם ברמתו  השכלית . אולם יש אף חוקרים הסוברים כי מחו הגדול אינו  מעיד בהכרח על רמה שכלית גבוהה , אלא הוא תוצאה של  התפתחות קיצונית של חוש השמע ושל הצרך בתקשרת  קולית של בעל - חיים חברותי . מחקרים רבים נערכים כדי  לבדק את שפת הצלילים העשירה של הדולפינים ואת  האפשרות לנצלם לבצע שרותים מיחדים לטובת האדם .  יונקים  הדולפינים המצילים  הדולפין  חי במים ובכל זאת אינו דג  . עבדה זו  עוררה את סקרנותם של בני האדם , שרקמו סביבו  אגדות ואמונות עממיות רבות  . ידועים , למשל ,  הספורים על דולפינים שהצילו כביכול בני אדם  מטביעה על ידי העלאתם מעל פני המים  . באותה  צורה הם נוהגים לעזר לבן מיןם הפצוע כדי  שיוכל לנשם  .  גופו הגדול והחלקלק של הדולפין וכושר  הלמידה המאפשר לו לבצע פעלולים ,  הפכו את הדולפין למעין'חיית  שעשועים  . של האדם .  דוכיפת מדדה בשדה על רגליה הקצרות ,  בחיפושיה אחר מזון - חרקים , זחלים  ותולעים . הציצית ההדורה שעל ראשה עומדת זקופה בתנועתה .
   בעמוד ממול : דולפינים בעמקי הים - המקום האהוב עליהם . .
   דומיה , אונורה  קריקטוריסט צרפתי מפרסם , שהיה גם ציר ופסל  . כיום הוא  זכור בעקר בזכות רשומיו הרבים , שבהם לגלג על חיי  החברה והחיים המדיניים בצרפת  . חי בשנים 1808 - 1879  .  אונורה דומיה נולד במרסי . אביו היה זגג אך כתב גם  שירים , ולכן עבר עם משפחתו לגור בפריס , בתקוה  שיתפרסם בה כמשורר . דומיה הבן לא למד הרבה בבית -  ספר והחל לעבד בגיל צעיר מאוד . תחלה הוא עבד כשליח  בבית - משפט ואחר כך כמוכר ספרים . הוא אהב לציר ,  והקדיש את כל זמנו הפנוי ואת מעט הכסף שהשתכר  להשתלמות בציור . לאחר שלמד את אמנות הליתוגרפיה  ( הדפסה על אבן ) , עבד בשביל מוציאים לאור  בהעתקת תוים ובציורי פרסמת .  קריקטוריסט בקרתי ואמיץ  בגיל צעיר התחיל דומיה לציר קריקטורות  בשביל העתונים היומיים וכתבי - העת של  פריס . הוא שם ללעג את הדמיות הפוליטיות  של צרפת במאה ה - 19  והוקיע את שחיתותם  של פקידי הממשלה . רשומיו היו שנונים  וחריפים . הוא לא התחשב כלל במעמדם הרם  של האנשים שתקף בציוריו . האמת היתה  יקרה בעיניו יותר מכל . ציוריו התפרסמו  מאוד , הקוראים הרבו לדבר עליהם וצפו  לראות מי יהיה הקרבן הבא שלו . באחת  הקריקטורות שלו פגע דומיה במדה כזאת  במלך לואי פיליפ עד שנדון לששה חדשי  מאסר . בשנת 1835 אסרה הממשלה הצרפתית  לפרסם קריקטורות על נושאים פוליטיים ,  ודומיה התמסר לציור קריקטורות על נושאים חברתיים .  הוא בקר ולעג לגלויים שונים של החברה , וגם עורכי - דין ,  אנשי החברה הגבוהה ואנשי התאטרון לא נצלו מעטו החד .  בהיותו בן ארבעים התחיל דומיה לציר תמונות בצבעים .  הוא יצר כמאתים תמונות כאלה . בעיניו נחשבו תמונותיו  אלה יותר מיצירותיו האחרות , אך הצבור תבע קריקטורות  והתעלם מכשרונו כציר . גם כיום הוא מפרסם יותר בזכות  הקריקטורות שלו , שתארו בצורה מזהירה את החברה בת  זמנו . בשנותיו האחרונות היה אונורה דומיה  עני מאוד .  הוא לקה בעיניו ואבד את ראיתו בקצב מהיר . הוא לא יכל  עוד לציר ולתמונותיו לא נמצא דורש . ידידו , הציר  המפרסם ז'ן בטיסט קורו , נתן לו בית קטן ליד פריס  במתנה , והוא ישב בו עד יום מותו  .  קריקטורה  דומיטינוס  קיסר רומא  . זכור בעקר בשל אכזריותו  . רדף את הנוצרים  הראשונים ואת היהודים  . חי בשנים 51 - 91  לספירה  .  דומיטינוס , בנו השני של אספסינוס , עלה על כסא המלוכה  אחרי מות אחיו טיטיס . בימי מלכותו השלם כבושה של  בריטניה . תחלה הוא פעל ליעול השלטון , חוקק חקים רבים  לטובת נתיניו ובנה בניני פאר רבים ברומא . אולם במרוצת  הזמן התגלה דומיטינוס כשליט אכזר . הוא עקף את הסנט  ושלט שלטון יחיד , בהטילו משטר של פחד על כל שכבות  החברה . פעמים (  בשנים 89 ו - 95 )  גרש את הפילוסופים  מרומא .  דומיטינוס הגן על הדת הרומאית האלילית מפני אלה  שכפרו בה . אכזריות מיחדת גלה כלפי מתיהדים ומתנצרים ,  ודן אותם למיתה או להחרמת כל רכושם . לפני מותו זמם  כמה וכמה צעדים חריפים נגד היהודים . רבן גמליאל  וחבריו יצאו לרומא כדי לסכל את המזמות , אך בינתים  נרצח הקיסר בידי קושרים מאנשי צבאו .  אספסינוס גמליאל , רבן טיטוס , פלויוס רומא  העתיקה - תקופות הקיסרים  ״ קריספן וסקאפן ״ מאת אונורה דומיה .  דומיה ידוע בזכות הקריקטורות שלו ,  אולם הוא עצמו החשיב את תמונותיו  בצבעים יותר מיצירותיו האחרות .  כמו אחיו , טיטוס הרשע , גם דומיטיינוס  קיסר רומא רדף את היהודים . דומטיינוס  הציק גם לבני הדתות האחרות שאינן  אליליות , כמו הנצרות .  טביעת העין החדה שניחן בה אונורה  דומיה אפשרה לו לגלות את הצדדים  המגוחכים והמעוותים באופיו של האדם  ובאורחות חייו . ציור דמותו של דון  קישוט , האביר התמים הלוחם בטחנות  רוח , היא עוד צעד במלחמתו נגד הצביעות החברתית . .