קראו בכותר - אביב חדש : האנציקלופדיה הישראלית לנוער - כרך 4 : ג, גימל - דלטון, ג
192
וביערות . בישראל היא מקננת בעקר במקומות סגורים ומוגנים כמו בסדקים בקירות אבן , בעצים חלולים , בעליות - גג , וגם בתוך חביות ריקות , בצנורות ובארגזים . בקנה של הדוכיפת 5 - 6 גוזלים , המפרישים בשעת סכנה נוזל מסריח מבלוטות שמן . הצחנה העולה מן הקן בשל נוזל זה ומזון מעכל למחצה דוחה כנראה את אלה המבקשים לפגע בו ומגנה על הגוזלים . נחל עופות דוכיפת לצרכי מרפא בעבר השתמש האדם בדוכיפת לצרכי ״ מרפא ״ . בספר רפואה סורי עתיק מובאת העצה הבאה : לגבר הסובל תחת יד אשתו ממלץ להשתמש בכנפה השמאלית של הדוכיפת , לאחר שבשלה בסיר חדש יחד עם סיד אדם ואפר עצים . את הסנף יש לשים בתוך שמן , והאיש שישתה ממנו ישתחרר משעבודו . לאשה המתקשה ללדת אין פתרון פשוט יותר לזרוז הלדה מאשר לב של דוכיפת במלח הודי , העטוף בעור אריה . לשמחת חובבי הטבע שמושים אלה אינם מקבלים עוד בימינו . דולפין יונק ימי גדול בעל שנים וחרטום , בן למשפחת הדולפיניים שבסדרת הלויתנאים . לבני משפחה זו יש סנפירי גב וחזה בצורת משלש וסנפיר זנב שטוח . למינים הגדולים , שארכם 3 - 10 מטרים , יש חרטום קצר ומעגל , ואלו לקטנים חרטום ארך . לארצנו מזדמנים 8 מינים ממשפחת הדולפיניים , רבם במפרץ אילת . מכיון שהדולפין חי במים , רבים טועים וחושבים שהוא דג . הדולפין הוא יונק שהולדות שלו יונקים את חלב אמם . שלא כמו הדג , הדולפין נושם אויר ולא חמצן המומס במים , ולכן הוא שוחה קרוב לפני המים . הדולפין המצוי חי בלהקות בנות עשרות עד מאות פרטים , בעקר באזורים חמים וממזגים . ארכו עד 2.50 מטרים , ראשו מארך ומסתים במעין חרטום . טבעת כהה מקיפה את עיניו . בליטות הסנפירים שמצד גבו פונות לעבר הזנב . המין הנפוץ ביותר לארך החופ הוא הדולפינן הים - תיכוני , המצוי ברב האוקינוסים חוץ מהאזורים הארקטיים ( אזורי הקטב הקרים ) . דולפין מבגר ממין זה ארכו עד 3.90 מטרים ומשקלו 150 - 275 קילוגרם . החלק העליון של גופו אפר - ארגמני וסנפיר גדול על גבו . גפיו הקדמיות דמיות סנפירים , ואין לו גפים אחוריות . חרטומו קצר וארכו כ - 5% מארך גופו . בכל לסת שלו יש 40 - 46 שנים . הדולפינן שוחה במהירות המגיעה עד 35 קילומטר בשעה ומסגל לזנק מהים עד לגבה של 8 מטרים . מין זה נפוץ בגני חיות ובדולפינריומים , כי קל יחסית לאלפו ולטפל בו . לדולפין יש מח גדול יחסית למשקל גופו וכשר למידה גבוה במיחד . יש הטוענים שהוא היצור השני אחרי האדם ברמתו השכלית . אולם יש אף חוקרים הסוברים כי מחו הגדול אינו מעיד בהכרח על רמה שכלית גבוהה , אלא הוא תוצאה של התפתחות קיצונית של חוש השמע ושל הצרך בתקשרת קולית של בעל - חיים חברותי . מחקרים רבים נערכים כדי לבדק את שפת הצלילים העשירה של הדולפינים ואת האפשרות לנצלם לבצע שרותים מיחדים לטובת האדם . יונקים הדולפינים המצילים הדולפין חי במים ובכל זאת אינו דג . עבדה זו עוררה את סקרנותם של בני האדם , שרקמו סביבו אגדות ואמונות עממיות רבות . ידועים , למשל , הספורים על דולפינים שהצילו כביכול בני אדם מטביעה על ידי העלאתם מעל פני המים . באותה צורה הם נוהגים לעזר לבן מיןם הפצוע כדי שיוכל לנשם . גופו הגדול והחלקלק של הדולפין וכושר הלמידה המאפשר לו לבצע פעלולים , הפכו את הדולפין למעין'חיית שעשועים . של האדם . דוכיפת מדדה בשדה על רגליה הקצרות , בחיפושיה אחר מזון - חרקים , זחלים ותולעים . הציצית ההדורה שעל ראשה עומדת זקופה בתנועתה .
בעמוד ממול : דולפינים בעמקי הים - המקום האהוב עליהם . .
דומיה , אונורה קריקטוריסט צרפתי מפרסם , שהיה גם ציר ופסל . כיום הוא זכור בעקר בזכות רשומיו הרבים , שבהם לגלג על חיי החברה והחיים המדיניים בצרפת . חי בשנים 1808 - 1879 . אונורה דומיה נולד במרסי . אביו היה זגג אך כתב גם שירים , ולכן עבר עם משפחתו לגור בפריס , בתקוה שיתפרסם בה כמשורר . דומיה הבן לא למד הרבה בבית - ספר והחל לעבד בגיל צעיר מאוד . תחלה הוא עבד כשליח בבית - משפט ואחר כך כמוכר ספרים . הוא אהב לציר , והקדיש את כל זמנו הפנוי ואת מעט הכסף שהשתכר להשתלמות בציור . לאחר שלמד את אמנות הליתוגרפיה ( הדפסה על אבן ) , עבד בשביל מוציאים לאור בהעתקת תוים ובציורי פרסמת . קריקטוריסט בקרתי ואמיץ בגיל צעיר התחיל דומיה לציר קריקטורות בשביל העתונים היומיים וכתבי - העת של פריס . הוא שם ללעג את הדמיות הפוליטיות של צרפת במאה ה - 19 והוקיע את שחיתותם של פקידי הממשלה . רשומיו היו שנונים וחריפים . הוא לא התחשב כלל במעמדם הרם של האנשים שתקף בציוריו . האמת היתה יקרה בעיניו יותר מכל . ציוריו התפרסמו מאוד , הקוראים הרבו לדבר עליהם וצפו לראות מי יהיה הקרבן הבא שלו . באחת הקריקטורות שלו פגע דומיה במדה כזאת במלך לואי פיליפ עד שנדון לששה חדשי מאסר . בשנת 1835 אסרה הממשלה הצרפתית לפרסם קריקטורות על נושאים פוליטיים , ודומיה התמסר לציור קריקטורות על נושאים חברתיים . הוא בקר ולעג לגלויים שונים של החברה , וגם עורכי - דין , אנשי החברה הגבוהה ואנשי התאטרון לא נצלו מעטו החד . בהיותו בן ארבעים התחיל דומיה לציר תמונות בצבעים . הוא יצר כמאתים תמונות כאלה . בעיניו נחשבו תמונותיו אלה יותר מיצירותיו האחרות , אך הצבור תבע קריקטורות והתעלם מכשרונו כציר . גם כיום הוא מפרסם יותר בזכות הקריקטורות שלו , שתארו בצורה מזהירה את החברה בת זמנו . בשנותיו האחרונות היה אונורה דומיה עני מאוד . הוא לקה בעיניו ואבד את ראיתו בקצב מהיר . הוא לא יכל עוד לציר ולתמונותיו לא נמצא דורש . ידידו , הציר המפרסם ז'ן בטיסט קורו , נתן לו בית קטן ליד פריס במתנה , והוא ישב בו עד יום מותו . קריקטורה דומיטינוס קיסר רומא . זכור בעקר בשל אכזריותו . רדף את הנוצרים הראשונים ואת היהודים . חי בשנים 51 - 91 לספירה . דומיטינוס , בנו השני של אספסינוס , עלה על כסא המלוכה אחרי מות אחיו טיטיס . בימי מלכותו השלם כבושה של בריטניה . תחלה הוא פעל ליעול השלטון , חוקק חקים רבים לטובת נתיניו ובנה בניני פאר רבים ברומא . אולם במרוצת הזמן התגלה דומיטינוס כשליט אכזר . הוא עקף את הסנט ושלט שלטון יחיד , בהטילו משטר של פחד על כל שכבות החברה . פעמים ( בשנים 89 ו - 95 ) גרש את הפילוסופים מרומא . דומיטינוס הגן על הדת הרומאית האלילית מפני אלה שכפרו בה . אכזריות מיחדת גלה כלפי מתיהדים ומתנצרים , ודן אותם למיתה או להחרמת כל רכושם . לפני מותו זמם כמה וכמה צעדים חריפים נגד היהודים . רבן גמליאל וחבריו יצאו לרומא כדי לסכל את המזמות , אך בינתים נרצח הקיסר בידי קושרים מאנשי צבאו . אספסינוס גמליאל , רבן טיטוס , פלויוס רומא העתיקה - תקופות הקיסרים ״ קריספן וסקאפן ״ מאת אונורה דומיה . דומיה ידוע בזכות הקריקטורות שלו , אולם הוא עצמו החשיב את תמונותיו בצבעים יותר מיצירותיו האחרות . כמו אחיו , טיטוס הרשע , גם דומיטיינוס קיסר רומא רדף את היהודים . דומטיינוס הציק גם לבני הדתות האחרות שאינן אליליות , כמו הנצרות . טביעת העין החדה שניחן בה אונורה דומיה אפשרה לו לגלות את הצדדים המגוחכים והמעוותים באופיו של האדם ובאורחות חייו . ציור דמותו של דון קישוט , האביר התמים הלוחם בטחנות רוח , היא עוד צעד במלחמתו נגד הצביעות החברתית . .