קראו בכותר - תנ"ך : תורה, נביאים, כתובים
570
   פרק מח  א ואלה שמות השבטים מקצה צפונה אל-יד דרך-חתלן לבוא-חמת חצר עינן גבול דמשק  צפונה אל-יד חמת והיו-לו פאת-קדים הים דן אחד : ב ועל גבול דן מפאת קדים  עד-פאת-ימה אשר אחד : ג ועל גבול אשר מפאת קדימה ועד-פאת-ימה נפתלי אחד : ד ועל גבול  נפתלי מפאת קדמה עד-פאת-ימה מנשה אחד : ה ועל גבול מנשה מפאת קדמה עד-פאת-ימה  אפרים אחד : ו ועל גבול אפרים מפאת קדים ועד-פאת-ימה ראובן אחד : ז ועל גבול ראובן  מפאת קדים עד-פאת-ימה יהודה אחד : ח ועל גבול יהודה מפאת קדים עד-פאת-ימה תהיה  התרומה אשר-תרימו חמשה ועשרים אלף רחב וארך כאחד החלקים מפאת קדימה  עד-פאת-ימה והיה המקדש בתוכו : ט התרומה אשר תרימו ליהוה ארך חמשה ועשרים אלף  ורחב עשרת אלפים : י ולאלה תהיה תרומת-הקדש לכהנים צפונה חמשה ועשרים אלף  וימה רחב עשרת אלפים וקדימה רחב עשרת אלפים ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף והיה  מקדש-יהוה בתוכו : יא לכהנים המקדש מבני צדוק אשר שמרו משמרתי אשר לא-תעו  בתעות בני ישראל כאשר תעו הלוים : יב והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ קדש קדשים  אל-גבול הלוים : יג והלוים לעמת גבול הכהנים חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרת  אלפים כל-ארך חמשה ועשרים אלף ורחב עשרת אלפים : יד ולא-ימכרו ממנו ולא ימר ולא  מאכל לא-יבול עלהו ולא-יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן-המקדש המה יוצאים והיה  פריו למאכל ועלהו לתרופה : יג כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את-הארץ לשני  עשר שבטי ישראל יוסף חבלים : יד ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את-ידי לתתה  לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה : טו וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן-הים הגדול  הדרך חתלן לבוא צדדה : טז חמת ברותה סברים אשר בין-גבול דמשק ובין גבול חמת חצר  התיכון אשר אל-גבול חורן : יז והיה גבול מן-הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה  וגבול חמת ואת פאת צפון : יח ופאת קדים מבין חורן ומבין-דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ  ישראל הירדן מגבול על-הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה : יט ופאת נגב תימנה מתמר  עד-מי מריבות קדש נחלה אל-הים הגדול ואת פאת-תימנה נגבה : כ ופאת-ים הים הגדול  מגבול עד-נכח לבוא חמת זאת פאת-ים : כא וחלקתם את-הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל :  כב והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר-הולדו בנים בתוככם והיו  לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל : כג והיה בשבט אשר-גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה :
   יעביר ראשית הארץ כי-קדש ליהוה : טו וחמשת אלפים הנותר ברחב על-פני חמשה  ועשרים אלף חל-הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכו : טז ואלה מדותיה פאת  צפון חמש מאות וארבעת אלפים ופאת-נגב חמש מאות וארבעת אלפים ומפאת קדים חמש  מאות וארבעת אלפים ופאת-ימה חמש מאות וארבעת אלפים : יז והיה מגרש לעיר צפונה  חמשים ומאתים ונגבה חמשים ומאתים וקדימה חמשים ומאתים וימה חמשים ומאתים : יח  והנותר בארך לעמת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה והיה לעמת  תרומת הקדש והיתה תבואתו ללחם לעבדי העיר : יט והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי  ישראל : כ כל-התרומה חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף רביעית תרימו  תרומת הקדש אל-אחזת העיר : כא והנותר לנשיא מזה ומזה לתרומת-הקדש ולאחזת העיר  אל-פני חמשה ועשרים אלף תרומה עד-גבול קדימה וימה על-פני חמשה ועשרים אלף  על-גבול ימה לעמת חלקים לנשיא והיתה תרומת הקדש ומקדש הבית בתוכו : כב ומאחזת  הלוים ומאחזת העיר בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימן לנשיא יהיה :  כג ויתר השבטים מפאת קדימה עד-פאת-ימה בנימן אחד : כד ועל גבול בנימן מפאת קדימה  עד-פאת-ימה שמעון אחד : כה ועל גבול שמעון מפאת קדימה עד-פאת-ימה יששכר אחד :  כו ועל גבול יששכר מפאת קדימה עד-פאת-ימה זבולן אחד : כז ועל גבול זבולן מפאת  קדמה עד-פאת-ימה גד אחד : כח ועל גבול גד אל-פאת נגב תימנה והיה גבול מתמר מי  מריבת קדש נחלה על-הים הגדול : כט זאת הארץ אשר-תפילו מנחלה לשבטי ישראל ואלה  מחלקותם נאם אדני יהוה : ל ואלה תוצאת העיר מפאת צפון חמש מאות וארבעת אלפים  מדה : לא ושערי העיר על-שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד  שער יהודה אחד שער לוי אחד : לב ואל-פאת קדימה חמש מאות וארבעת אלפים ושערים  שלשה ושער יוסף אחד שער בנימן אחד שער דן אחד : לג ופאת-נגבה חמש מאות וארבעת  אלפים מדה ושערים שלשה שער שמעון אחד שער יששכר אחד שער זבולן אחד : לד  פאת-ימה חמש מאות וארבעת אלפים שעריהם שלשה שער גד אחד שער אשר אחד שער נפתלי אחד : לה סביב שמנה עשר אלף ושם-העיר מיום יהוה שמה :
   פרק ב  א והיה מספר בני-ישראל כחול הים אשר לא-ימד ולא ימפר והיה במקום אשר-יאמר להם  לא-עמי אתם יאמר להם בני אל-חי : ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל יחדו ושמו להם  ראש אחד ועלו מן-הארץ כי גדול יום יזרעאל : ג אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה : ד  ריבו באמכם ריבו כי-היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין  שדיה : ה פן-אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה  והמתיה בצמא : ו ואת-בניה לא ארחם כי-בני זנונים המה : ז כי זנתה אמם הבישה הורתם  כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי : ח לכן הנני-שך  את-דרכך במירים וגדרתי את-גדרה ונתיבותיה לא תמצא : ט ורדפה את-מאהביה  תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל-אישי הראשון כי טוב לי אז  מעתה : י והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב  עשו לבעל : יא לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכמות  את-ערותה : יב ועתה אגלה את-נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא-יצילנה מידי : יג והשבתי  פרק א  א דבר-יהוה אשר היה אל-הושע בן-בארי בימי עזיה יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה ובימי  ירבעם בן-יואש מלך ישראל : ב תחלת דבר-יהוה בהושע פ ויאמר יהוה אל-הושע לך  קח-לך אשת זנונים וילדי זנונים כי-זנה תזנה הארץ מאחרי יהוה : ג וילך ויקח את-גמר  בת-דבלים ותהר ותלד-לו בן : ד ויאמר יהוה אליו קרא שמו יזרעאל כי-עוד מעט ופקדתי  את-דמי יזרעאל על-בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל : ה והיה ביום ההוא ושברתי  קשת ישראל בעמק יזרעאל : ו ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא  אוסיף עוד ארחם את-בית ישראל כי-נשא אשא להם : ז ואת-בית יהודה ארחם והושעתים  ביהוה אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים : ח ותגמל את-לא רחמה ותהר ותלד בן : ט ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא-אהיה לכם : הושע הושע