|
|
עמוד:21
הנרייטה סאלד ממשיכה להיות מוזכרת בכל הקשר של יום האם , אבל הילדה בעלת הזכויות להקשר הזה השתכחה . הילדה עצמה לא שכחה . הסיפור הזה מלווה עד היום את בידרמן , בת 72 כיום , נשואה , אם לשלושה ילדים וסבתא . כשילדיה היו קטנים נהגה לספר אותו ביום האם בגנים שבהם הם התחנכו , וכיום היא מספרת אותו ביום המשפחה בגנים של נכדיה . " אמי סיפרה לי על יום האם כשהייתי קטנה , " משחזרת בידרמן את הרקע לשליחת המכתב שלה . " היא גדלה בלודז’ בפולין . בפולין נהגו לחגוג את יום האם , ואצלם בבית החשיבות של היום הזה הייתה מובנת מאליה . " דן אלמגור , שבמשך השנים חיבר לא מעט שירים ליום האם , מציין כי בשנות 30-ה ילדים ציונים בפולין היו תורמים כסף ורוכשים תעודת קק"ל ) תעודה המעידה על נטיעת עץ בארץ ישראל ( ליום האם . , 1951-ב כשעיתון " הארץ שלנו" החל להופיע , היה אביה של נחמה מביא לה את הגיליון החדש בכל יום רביעי . " כשהופנתה השאלה ‘ מה דעתכם על הנהגת חג שכזה , יום האם , בארצנו ’ ? לא היססתי" היא מספרת . " בזיכרוני הייתה קבועה התמונה של הנרייטה סאלד , עטורת סרטים שחורים , שהייתה תלויה בגן שלי . הייתה לנו מודעות לשואה , כי אירחנו קרובי משפחה שהיו פליטים , וגם ידענו על עליית הנוער . וגם הנרייטה סאלד הייתה בת דודה של אמי . " מטלות ורגשי אשם יום האם לא היה רעיון מקורי של העיתון . הוא הגיע אלינו מארצות הברית , שם נקבע 1914-ב כחג לאומי . 1947-ב אימצה את המנהג אגודת " עזרה" בירושלים שסייעה ליולדות , וכעבור ארבע שנים , בעקבות הצעתה של חנה חושי , אשת ראש העיר של חיפה , אבא חושי , החלו למסד אותו בעיר זו , בחג החנוכה . באותה שנה , , 1951 החל להתפרסם "הארץ שלנו . "
|
|