|
|
עמוד:5
לאחר שמיעת התיאור של המשחק , אומרים : נשחק עכשיו את המשחק לפי מה שהבנו , ואח"כ נכתוב את ההוראות כדי שנזכור איך לשחק , וכדי שנוכל ללמד אחרים איך לשחק בו . לפעילות הזו יש מטרה כפולה : חיבור של התלמידים אל משחק שאינם מכירים ושייך 'לזמן אחר ; ' ובתחום החינוך הלשוני - האזנה לטקסט תיאורי בע"פ והמרה שלו לטקסט הוראות כתוב . ההנחה היא שמי שיתאר את המשחק בכיתה לא ינקוט לשון הוראות אלא לשון פעולות בעבר : מה הם עשו כשהם שיחקו במשחק , איך הם שיחקו . הערה דידקטית : המעבר מהאזנה לתיאור של משחק אל ניסוח ההוראות אינו קל לתלמידים . לכן מוצע להתחיל את הפעילות בהדגמה של ההוראה הראשונה - חוזרים על משפט שנאמר ע"י מתאר המשחק , למשל : "כל הילדים התאספו והתחלקנו לשתי קבוצות באותו גודל , " ושואלים : "איך להפוך את המשפט הזה להוראה , מה צריך לעשות " ? אם התלמידים מתקשים לנסח את ההוראה - המורה מנסחת אותה : מחלקים את הילדים לשתי קבוצות , או : חלקו את הילדים לשתי קבוצות . מדגישים את המעבר מזמן עבר ( בתיאור ) לזמן הווה או ציווי בכתיבת ההוראות . בקבוצות יוצאים לחצר ומשחקים במשחק לפי התיאור של המבוגר ובנוכחותו . אם יש דברים לא ברורים ( לא יודעים מה צריך לעשות במצב מסוים , למשל , ( אפשר לשאול את המבוגר שסיפר על המשחק . במליאה בעקבות המשחק משתפים בחוויות : האם המשחק מהנה / לא מהנה ? מאתגר ? משעמם ? האם נרצה לשחק בו שוב ? האם נמליץ לחברים לשחק בו ? דנים : האם הצלחנו לשחק בעקבות התיאור ששמענו ? האם היו אי הבנות בין המשחקים ? האם תוך כדי המשחק התעורר צורך בהבהרות נוספות ?
|
|