|
|
עמוד:50
ע ל ה כ ו ת ב ( המשך השנים ששהה בהן קמבנליס במחנה מאו טהאו זן הותירו בו רשמים קשים . הוא חש צורך לזכור - ולא לשכוח - את מה שראה ואת מה שחווה במחנה : את הכאב והסבל , את גילויי השנאה והאכזריות , אך גם את גילויי האנושיות בקרב האסירים . אולם קמבנליס לא הסתפק רק בכך שזכר . הוא חש צורך לספר על כך גם לאחרים , לאנשים שלא היו שם . לכן , מיד לאחר ששוחרר ממאוטהאוזן , התחיל לאסוף עדויות מפי ניצולי מאוטהאוזן וניצולים ממחנות אחרים ורשם אותן . הוא קיווה שבעתיד יוכל להיעזר ברשימות אלה כדי לכתוב על התקופה הנוראה ועל האירועים הקשים שחוו אסירי המחנות . לאחר שובו למולדתו , התחיל קמבנליס לכתוב . אך רק , 1965-ב עשרים שנה לאחר שיצא ממחנה מאוטהאוזן , יצא לאור ספרו : "מאוטהאוזן" ספר זה , המפורסם מבין ספריו , הוא סיפור שחלקו תיעודי וחלקו דמיוני . מסופר בו על החיים במחנה מאוטהאוזן בפרט ועל החיים במחנות בכלל . במהלך השנים הקדיש קמבנליס יותר ויותר זמן לכתיבה , עד שהפכה לעיסוקו העיקרי . הוא כתב ספרים ופרסם מחזות ותסריטים , ששודרו ברשת השידור היוונית שבה עבד ₪ . במחטי ; הי ; אסירים שהצליחו להתנהג בצורה אנושית , למרות התנאים הקשים ולמרות מעשי האכזריות של הנאצים . גילו" אנושיות אלה התבטאו ביחסים של עזרה הדדית בץ איש לרעהו . הדבר לא היה קל . מפני שהנאצים עשו הכל כדי למנוע מהאסירים לעזור זה לזה ולתמוך זה בזה . הספר "מאו 0 האו 1 ן" יצא לאור ביוון , ולאחר מכן תורגם מיוונית לאנגלית והופץ בכמה ארצות . אסירים במחנה מאוסהאוזן
|
|