|
|
עמוד:107
לקהילה סמכות ענישה ואכיפה הן בארצות הנצרות והן בארצות האסלאם היו לקהילה סמכות ואמצעים לאכוף את התקנות ולהעניש את מי שעבר עליהן . האמצעים כללו קנס כספי , מלקות , חרם ונידוי או גירוש . כנראה בספרד הנוצרית כללה הסמכות אפילו גזרת דין מוות לאדם שפגע בקהילה . השלטונות , שהכירו בצורך לחזק את סמכות הקהילה , סייעו להוציא לפועל את גזר הדין . הסמכות של הקהילה להעניש את חבריה הייתה שנויה במחלוקת מבחינה הלכתית . לפי ההלכה אין דנים דיני קנסות בבבל – דייני בבל אינם רשאים להטיל עונש כספי שיהיה פיצוי על נזק , אלא רק להטיל קנס שישמש אמצעי ענישה . מהלכה זו הסיקו שלדיינים בחוץ לארץ אין סמכות לדון דיני קנסות ואף לא להטיל עונשי גוף . עם זאת , בגלל הצורך להרתיע עבריינים , כבר בתקופת הגאונים נפסק כי מי שהכה ופצע את חברו יש להלקותו , והוא חייב להתגלח ולצום במשך חודש ( תשובות הגאונים , שערי צדק , סימן ס . ( אחד מאמצעי הענישה הקשים ביותר היה החרם . החרם היה מעין שבועה שנשבע הציבור כולו , וכל יחיד ויחיד , להישמע לתקנת הקהילה ו"להיתפס" בקללה שתחול עליו אם יפר אותה . הוא התבסס על התפיסה שהאדם המוחרם עלי אדמות מוחרם גם בידי שמים , והוא נועד להרתיע אדם מלעבור על התקנות , או מלסרב לשלם קנס שהוטל עליו , לבוא להעיד וכיו"ב . היו גם מקרים שבהם החרם היה אחד מהאמצעים לבירור האמת בבית הדין , והם נקראים חרם סתם . הכרזה על חרם נעשתה מטעם בית הדין בבית הכנסת ובנוכחות מניין ( עשרה גברים . ( היא כללה תקיעה בשופר , הוצאת ספר תורה והשמעת קללות מהתנ"ך ומהתלמוד . הפחד מהחרם היה כה גדול שמיד אחרי ההכרזה היו מצרפים ברכה לקהל שנכח בבית הכנסת , מחשש שייפגע . אף התרת החרם נעשתה על ידי בית הדין , שהכריז "שרוי לך , מותר . "לך משמעות אחרת של החרם הייתה נידוי – הרחקת האדם מהקהילה , במיוחד במקרים שהאדם פגע בה . במקרה כזה נאסר לצרף את המנודה למניין , לאכול מבישולו ומאפייתו , למול או להשיא את בניו ובבוא יומו לקבור אותו בקבר ישראל . אמצעים חמורים אלו התבססו על רצונו של היהודי להשתייך לקהילה – בלי קיומו של רצון זה לא הייתה תועלת בכל אמצעי הענישה וההרתעה . תעודה החרם והנידוי מה הוא המנהג שינהוג המנודה בעצמו , ושנוהגין עימו - מנודה אסור לספר ] שערותיו [ ולכבס ] בגדיו [ כאבל , כל ימי נידויו . ואין מזמנין עליו ] מצרפים אותו לזימון של ברכת המזון , ] ולא כוללין אותו בעשרה לכל דבר שצריך עשרה ; ולא יושבין עימו , בארבע אמות . אבל שונה ] מלמד [ הוא לאחרים , ושונין לו ] מלמדים אותו ;] ונשכר ] כפועל לצורך עבודה , ] ושוכר . ואם מת בנידויו בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו , כלומר שהן רוגמין אותו , לפי שהוא מובדל מן הציבור ; ואין צריך לומר שאין מספידין אותו , ואין מלווין את מיטתו . [ ... ] יתר עליו המוחרם - שאינו שונה לאחרים , ואין שונין לו ; אבל שונה הוא לעצמו , כדי שלא ישכח תלמודו . ואינו נשכר , ואין נשכרין לו ; ואין נושאין ונותנין עימו , ואין מתעסקין עימו ] מנהלים עסקים , ] אלא מעט עסק , כדי פרנסתו . ( הרמב"ם , משנה תורה , ספר המדע , הלכות תלמוד תורה , פרק ז , הלכות ד-ה ) . 1 מה היה עונשו של המנודה ומה היה עונשו של המוחרם ?
|
|