|
|
עמוד:100
החברה היהודית מגבשת את יחסה למומרים בצד ההמרות בכפייה היו יהודים שהמירו את דתם מרצון , הן בארצות הנצרות והן בארצות האסלאם . רוב היהודים שבחרו להתאסלם עשו זאת מתוך תקווה לקידום מהיר או להקלה במיסוי ; אבל היו גם שהתאסלמו מתוך שכנוע דתי – רובם אנשים שהיו מקורבים לחצר הח'ליפים ובאו במגע עם התרבות המוסלמית . אחד היהודים שהמירו את דתם היה יהודי מבגדד בשם יעקב אבן כלס , ( 991–930 ) שעלה לגדולה תחת שלטון הפאטימים . השליט כאפור אמר לו כי אילו היה מוסלמי היה מתמנה לווזיר , ואכן לאחר שהתאסלם ( בשנת ( 967 התמנה למשרה גבוהה יותר . בקרב המומרים היו גם תלמידי חכמים – לדוגמה ניקולס דונין , שלפני התנצרותו היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז ואחריה ייצג את הצד הנוצרי בוויכוח פריז ( עמ' . ( 65 מומרים מרצון היו גם בקרב מנהיגי קהילות ובנים של תלמידי חכמים . כנראה בנו של רבנו גרשום מאור הגולה התנצר בעקבות רדיפות במגנצא . 1012-ב לעתים תחילתה של ההמרה הייתה מאונס וסופה מרצון – לדוגמה רבי שלמה הלוי , ( 1435–1350 ) שהיה רבה של העיר בורגוס שבספרד והמיר את דתו במהלך גזרות קנ"א ( עמ' ( 67 ולאחר ההמרה היה לבישוף של עירו . המומרים חיו בצד החברה היהודית – לפעמים מומרים ויהודים היו שייכים למשפחה אחת , והשאלה כיצד על היהודים להתייחס אל המומרים הייתה קודם כול שאלה הלכתית . במאה האחת עשרה , רבנו גרשום מאור הגולה וחכמים אחרים קבעו שהמומרים נשארו יהודים במהותם , לפי הכלל " ישראל שחטא , אף על פי שחטא ישראל . "הוא על סמך עיקרון זה הם פסקו שאסור להלוות בריבית ליהודי שהמיר את דתו , ומצווה לתמוך בו כפי שתומכים ביהודי על ידי מתן הלוואה בלא ריבית . הם גם פסקו שיהודי מומר חייב לתת גט לאשתו שנותרה יהודייה , אף שבכך היה סיכון שהמומר יסרב והאישה תישאר עגונה . העונש היחיד שהוטל על המומר היה כספי : הוא איבד את חלקו בירושת המשפחה – וזאת כדי להרתיע אחרים מהמרת הדת . מומר שהחליט לחזור ליהדותו , אם היה כוהן התירו לו חכמים לברך את הציבור בתפילה כמו הכוהנים האחרים כאילו לא המיר את דתו . כאשר ההמרה הייתה לתופעה המונית , לדוגמה בתקופה של מסעות הצלב ( עמ' , ( 16 השתנה יחסה של החברה היהודית למומרים : ההמרה לא נתפסה כחולשה רגעית של אדם פרטי אלא כחלק מהמאבק של היהדות לחיים או למוות . אמנם המומרים נחשבו לאנוסים ( עמ' ( 67 כי לא המירו את דתם מרצון , אבל היחס כלפיהם היה כאל אנשים שלא עמדו בניסיון . היחס השלילי התבטא בכך שבמקורות היהודיים המומר לא נקרא בשמו הנוצרי החדש , אלא הוצמד לו שם גנאי – לדוגמה , אשר נקרא לאחר שהמיר את דתו " . "אשרה כמו כן חזרו להשתמש בכינוי " משומד" ולא מומר . היו חכמים בצפון צרפת ובגרמניה שפסקו שמותר להלוות בריבית ליהודי שהמיר את דתו , ובעיניהם הוא נחשב למי שהוציא את עצמו מכלל היהודים . עם זאת , בבתי הכנסת נאמרה תפילה למען המומרים , ויש עדויות שיהודים התעניינו בגורל המומרים ואף סייעו להם , ועדויות על מומרים שפנו אל החכמים היהודים בשאלות . כמו כן נקבע שאין לבייש מומרים שחזרו ליהדותם ואין להזכיר להם את עוונם . רבנו גרשום מאור הגולה , הרגמ"ה – ( 1040–960 ) מנהיגה של יהדות אשכנז בסוף המאה העשירית ובמחצית הראשונה של המאה האחת עשרה . הוא תיקן תקנות וכתב פיוטים , ובזכותו הייתה מגנצא למרכז של לימוד תורה והנהגה של תפוצות ישראל עד גזרות תתנ"ו .
|
|