|
|
עמוד:93
שאלות לסיכום הסעיף : המשכיות קיומם של החיים היהודיים ( עמ' ( 93-89 . 1 אילו מגעים עם לא-יהודים נאסרו ואילו מגעים הותרו ? מיינו אותם לתחומים שונים . . 2 רש"י כותב בפירושו למגילת רות : "עמנו מובדלים משאר עמים בשש מאות ושלש עשרה מצות" ( רות א , ט"ז . ( מהי המשמעות שייחס רש"י לשמירת המצוות ? . 3 במה התבטאה החשיבות של מצוות לימוד התורה בימי הביניים ? הדגימו . . 4 הציגו דוגמאות למנהגים המבטאים את היחס ללימוד תורה בימינו . . 5 מה היה מעמדם של תלמידי החכמים בקהילות ? . 6 כיצד באה לידי ביטוי הזיקה בין היהודים מארצות שונות ? כיצד זיקה זו מתבטאת בימינו ? פדיון שבויים – בימי הביניים מצוות פדיון שבויים בדרך כלל ציוותה לפדות אנשים שנשבו בידי שודדים . השובים נהגו להביא את השבויים לבני אמונתם כדי שיפדו אותם : יהודים פדו שבויים יהודים , והמוסלמים שבויים מוסלמים . השאלה מה המחיר המרבי שעל הקהילה לשלם בעבור השבויים הייתה נתונה במחלוקת בין הפוסקים . היהודים חשים שייכות לכלל ישראל הקשרים עם תלמידי חכמים מקהילות אחרות וקשרים מסחריים חיזקו את הזיקה בין יהודים מארצות שונות ואת התודעה של היהודים שהם עם אחד . למרות ההבדלים במנהגים ובשפה המשותף ביניהם היה רב : שמירת המצוות יצרה אורח חיים משותף ; ספרי הקודש היו הבסיס ליצירה התורנית ; הלשון העברית , לשון התפילה והמקורות , הייתה הלשון המשותפת לכל היהודים ; והזיקה לארץ ישראל והתקווה המשותפת לקץ הגלות איחדו את כל היהודים והבדילו אותם מהחברה שחיו בתוכה . יהודים , סוחרים ופליטים שהגיעו לאחת הקהילות התקבלו בה כאחים , ואם היו בהם תלמידי חכמים הם נטלו חלק בהנהגת הקהילה . עם זאת , בעת הקמתן של הקהילות באשכנז רווחה המגמה שחיזקה את הקשרים בתוך הקהילה המקומית , והיא גברה על הערבות ההדדית בין הקהילות . לדוגמה , רבי יוסף טוב עלם , שחי בצרפת במאה האחת עשרה , פסק שקהילה אינה חייבת להשתתף בפדיון שבויים של קהילה אחרת . במאות השתים עשרה והשלוש עשרה התחזקה המגמה הכלל-יהודית . גידול הקהילות באשכנז והתבססותן מצד אחד וריבוי הרדיפות בתקופת מסעות הצלב והתגברות הלחץ הדתי והכלכלי מצד אחר הביאו להתבססות תפיסה שהעדיפה את טובת הכלל על פני דאגה לקהילה המקומית בלבד . ביטוי למגמה זו הייתה התקנה שהתירה לאנשים לתבוע את בעלי דינם לא רק בקהילה המקומית אלא גם לפני בית דין שבקהילה אחרת . כמו כן , במקרה שנדרש כסף לפדיון שבויים , קהילות אחדות התארגנו יחד והיו שותפות במצווה . בכל הקהילות , הן בארצות הנצרות והן בארצות האסלאם , נהנו תלמידי חכמים מיוקרה רבה . ואולם , למרות מעמדם המרכזי בהנהגה הם לא נהנו מזכויות-יתר אלא שילמו מסים כשאר בני הקהילה . יוקרתם של החכמים וסמכותם חרגו מגבולות הקהילה המקומית . הגאונים בבבל והחכמים באשכנז השיבו לשאלות שהופנו אליהם מקהילות ומיחידים מרחבי העולם היהודי ותיקנו תקנות לדורם ולדורות שאחריהם .
|
|