עמוד:79

הישיבות משמשות מרכז ללימוד תורה ישיבות סורא ופומבדיתא , שקמו במאה התשיעית , היו המשך לישיבות שפעלו בבבל בערים נהרדעא ופומבדיתא ונהרסו באמצע המאה השלישית . ישיבת גאון יעקב שבארץ ישראל פעלה מהמאה השישית עד המאה השתים עשרה . במאה העשירית כללה הישיבה הארץ-ישראלית בתחום אחריותה גם את מצרים , סוריה וביזנטיון , וראש הישיבה היה המנהיג המוכר של הקהילות היהודיות שבתחום השלטון הפאטימי ( עמ' . ( 36 לפי התיאור של רבי נתן הבבלי הישיבה הבבלית הייתה בנויה כסנהדרין , שבה שבעים חכמים ישבו בשבע שורות לפי דרגתם . בראש כל שורה ישב , "חבר"ה שהיה תלמיד חכם , ונטל חלק בתפקידי הנהגה , שיפוט והוראה . לאחר שבע השורות היו עוד ארבע מאות מקומות לתלמידים הקבועים , ומאחוריהם מקומות לתלמידים הלא-קבועים . כנראה שגם בישיבה בארץ ישראל נהגו כמנהג הישיבות בבבל וישבו בשורות . ואולם , בניגוד לבבל , ראשי הישיבה הארץ-ישראלית נשאו בכל התפקידים של הנהגת הציבור , ולא הייתה חלוקת תפקידים , כמו בבבל , בין הגאונים לראש הגולה . מלבד התלמידים שלמדו באופן קבוע נהגו יהודים רבים להתאסף בשני חודשים – אלול ואדר – בישיבות בבבל וללמוד תורה . בחודשים אלו , שנקראו ירחי כלה על שם הישיבה בשורות ( כלה או כלא , פירושו שורה , ( הם שמעו שיעורים מהגאונים ונבחנו על מה שלמדו בביתם . בסוף כל אחד מירחי הכלה הודיע הגאון על נושא הלימוד בפעם הבאה . הכינוס בירחי כלה ביטא את החשיבות שייחסו היהודים ללימוד התורה והפך לימוד התורה לנחלת הציבור כולו . הוא גם סייע לישיבות בבל לבסס את מעמדן כמנהיגות העם היהודי בזכות התורה הנלמדת בהן . הקהילות מצדן שלחו תלמידים ללמוד בישיבות , וכל קהילה התחייבה לקבל את הפסיקה של הישיבה שהייתה שייכת לרשות שלה , ונאסר עליה לשלוח שאלות לישיבה אחרת . לשולחי השאלות גמלו הגאונים בהענקת תוארי כבוד – אלוף , ראש כלה או חבר . תוארי כבוד אלו ניתנו לתלמידים שלמדו באופן קבוע בישיבה , אך גם לאנשים חשובים מחוץ לכותלי הישיבה שרצו לכבדם על הישגיהם האישיים ועל תמיכתם בישיבות . ישיבה בבבל ) דגם (

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר