|
|
עמוד:72
חוקי עומר מסדירים את מעמדם של היהודים מקורו של המעמד של היהודים כבני חסות כנראה בתקופה של התפשטות האסלאם ( עמ' , ( 32 כשהמוסלמים היו מיעוט שכבש אזורים נרחבים וכדי לבסס את שלטונם הם הטילו הגבלות על העמים שכבשו . באמצעות ההגבלות הם רצו להדגיש את עליונותם בהיותם השכבה השלטת וגם לשמור על ביטחונם ועל ייחודם . ההגבלות גובשו במסמך בשם חוקי עומר , המיוחס לח'ליף עומר אבן אל-חטאב ( עמ' , ( 30 אך כנראה החוקים נוסחו מאה שנה מאוחר יותר . חוקי עומר קבעו את היחס לנוצרים , שהיו רוב האוכלוסייה בארצות הכבושות , אבל בפועל החוקים חלו גם על היהודים . לפי חוקי עומר הנוצרים התחייבו שלא לבנות מנזר או כנסייה חדשים , לא ללמד את ילדיהם את הקוראן , לא להפגין את דתם בפומבי ולא להידמות למוסלמים בפריטי לבוש , בשמות או בשפה . עוד הם התחייבו לארח במשך שלושה ימים כל מוסלמי שעובר בדרך ולחלוק כבוד למוסלמים . בתמורה לתשלום מס הובטח להם חופש פולחן וביטחון לכנסיותיהם . על המסמך נוספו במהלך ימי הביניים חוקים שהבדילו את בני החסות במגוריהם ובלבושם מחברת המוסלמים ואיסורים שהדגישו את נחיתותם . נוסף על האיסור לבנות בתי תפילה חדשים נאסר על בני החסות לשקם מבנים ישנים באופן שיהיו גבוהים מהמסגדים . גם בתיהם נדרשו להיות נמוכים מבתיהם של המוסלמים . בני החסות לא הורשו לרכוב על סוס , נאסר עליהם ללמוד את הקוראן , לשדל מוסלמי להמיר את דתו או להציב מכשולים בפני המבקש להתאסלם . הם התחייבו להפגין כבוד לאסלאם ולהימנע מלקיים טקסי פולחן דתיים בציבור . למרות האפליה שבבסיסם של חוקים אלו הם יצרו בסיס לקיום של יהודים ונוצרים תחת שלטון האסלאם והסדירו את יחסיהם עם חברת הרוב המוסלמית . הח'ליפים מתעלמים מחוקי עומר מידת ההשפעה של חוקי עומר על יחסם של הח'ליפים לבני החסות הייתה תלויה בגורמים רבים – לדוגמה , אדיקותם הדתית של הח'ליפים וכוחם מול חכמי הדת . גם התועלת הכלכלית שיכלו היהודים להביא בזכות עיסוקיהם וכישרונותיהם השפיעה על התעלמותם של הח'ליפים מחוקי עומר . חכמי דת שיעים אסרו לאכול ממאכליהם של היהודים או לשאת את בנותיהם לנשים , אף שהקוראן התיר זאת . יש גם שאסרו כל מגע פיזי עם היהודים ודרשו לשטוף ידיים אחרי לחיצת יד עם יהודי ; והיו שאסרו על היהודים לצאת לרחוב בימי גשם , שמא יותזו על המוסלמים טיפות מים שנגעו ביהודים . עם זאת , היו גם עמדות מתונות יותר בקרב חכמי דת שיעים . בהגות השיעית רווחה הבחנה המופיעה כבר בקוראן בין בני ישראל שבמקרא ובין היהודים בחצי האי ערב בתקופתו של מוחמד : היחס כלפי בני ישראל היה בדרך כלל חיובי ; ואילו כלפי היהודים בחצי האי ערב , שדחו את בשורתו של מוחמד , היחס היה שלילי . המעמד המשפטי של היהודים
|
|