|
|
עמוד:113
שאלות לסיכום הסעיף : ההנהגה המקומית ( עמ' ( 113-110 . 1 בקהילה היהודית היו בעלי תפקידים שונים . א . ציינו את התפקידים שהיו בכל קהילה . ב . ציינו תפקידים ייחודיים לקהילות בארצות האסלאם . . 2 שרטטו תרשים המדגים את יחסי הכוחות בין בעלי התפקידים בקהילה . . 3 ציינו שני מוקדי מתח בין הקהילה לבין בעלי התפקידים בה . . 4 בתלמוד נאמר "שאין עושים שררות על הצבור פחות משנים" ( בבא בתרא ח ע"ב . ( א . שערו מדוע יש צורך בשני פרנסים . בתשובתכם פרטו מהו תפקיד הפרנס . ב . מי היה יכול להתמנות לפרנס ומה מקור סמכותו ? ג . השוו בין תפקיד הפרנס בארצות הנצרות לתפקידו בארצות האסלאם . . 5 היהודים כינו את מבורך בן סעדיה "המשנה למלך . "מצרים בררו את מקור הביטוי והסבירו מה הוא מלמד על מעמדו . נגיד – המנהיג הפוליטי והנציג של היהודים מול השלטון המוסלמי . בדרך כלל נבחרו הנגידים מקרב תלמידי החכמים , והמשרה עברה בירושה במשפחתם . בספרד ובקירואן התקיימה הנגידות רק שניים–שלושה דורות , אבל במצרים היא התקיימה יותר מחמש מאות שנה , עד המאה השש עשרה . הנגידים מהווים הנהגה על-קהילתית בארצות האסלאם לעתים ראש הקהילה המקומית היה מנהיג של כמה קהילות ונקרא ראש היהודים , או נגיד . בין החוקרים יש מחלוקת מה היה אופייה של משרת הנגידות ואם היא הייתה משרה רשמית . הדעה הרווחת היא שמדובר בתואר של כבוד – אחד מהתארים שזיכו בהם גאוני בבל את התומכים בהם , אך כנראה המינוי זכה לאישור רשמי מטעם השלטונות . הנגיד מילא כמה מהתפקידים שמילא ראש הגולה בבבל ( עמ' , ( 76 והמשרה הועברה בירושה לבניו . הוא מינה את הדיינים , החזנים והשוחטים בכל הקהילות שבתחום שלטונו , ובשעת הצורך התערב לפני השלטונות לטובת היהודים . הוא היה אחראי על ענייני נישואים וגירושים , צוואות וירושות ; היו לו גם סמכויות ענישה , והוא היה יכול להיעזר בשלטונות לביצוע גזר הדין . הנגיד נתן תוקף להחלטות של הקהילות על ידי אישורן , ולעתים פסק פסקים ודרש דרשות . בזמן ביקורו בקהילות היו נערכות תפילות מיוחדות , והוא זכה לכבוד רב . רבי אברהם בן עטא מתואר " הנגיד הראשון ליהודי . "קירואן הוא היה תלמיד חכם , עשיר , ושימש מצביא ורופא בחצר השליט באדיס . ( 1016–996 ) הוא היה אחראי לאיסוף הכספים שנשלחו מהארצות שבצפון אפריקה לישיבות בבל ועמד בקשרים עם ראשי הישיבה בקירואן . בספרד פעל במאה האחת עשרה שמואל הנגיד ( עמ' ;( 83 ובמצרים במאה האחת עשרה עמדו בראש הקהילות היהודיות האחים יהודה בן סעדיה 1065 ) ( 1080–בערך ומבורך בן סעדיה 1080 ) . ( 1112–בערך במאה השתים עשרה הרמב"ם ( עמ' ( 82 ובניו , דור אחר דור עד ראשית המאה החמש עשרה , היו נגידים על יהודי מצרים , אם כי לא כולם נקראו בתואר זה .
|
|