|
|
עמוד:14
הכנסייה והקיסרים נאבקים על סמכויות שיתוף הפעולה בין הכנסייה לקיסרים לא נמשך זמן רב , ובמאה האחת עשרה פרץ ביניהם מאבק . הרקע למאבק היה מעורבותם של הקיסרים במינויים של אפיפיורים , בישופים וכמרים ; ולא אחת הם העניקו את התפקיד היוקרתי לכל המרבה במחיר – עובדה זו פגעה בדמותה של הכנסייה ובמעמדה . בעקבות זאת גברו הקולות שקראו לערוך רפורמה , תיקונים , בכנסייה . ברפורמה תמך גם הקיסר היינריך השלישי , ששלט בשנים – 1056–1039 הוא הדיח את האפיפיורים שכיהנו בזמנו , וכדי להבטיח שאת תפקיד האפיפיור ימלא אדם ראוי מינה בעצמו את האפיפיור . צעדיו של הקיסר חיזקו את תביעתה של הכנסייה לעצמאות , ומאבק פרץ בין הכנסייה לקיסרים . המאבק הגיע לשיאו בין האפיפיור גרגוריוס השביעי ( אפיפיור בשנים ( 1085–1073 לקיסר היינריך הרביעי ( קיסר בשנים . ( 1106–1056 1075-ב פרסם גרגוריוס השביעי תכתיב אפיפיורי , ובו הוא קבע כי לכנסייה יש סמכות בלעדית למנות כמרים ולהדיחם . המסמך גם העניק לאפיפיור את הזכות להדיח קיסרים ולהתיר וסאלים משבועת הנאמנות לסניור . בכך פגע המכתב לא רק בסמכותו של הקיסר אלא גם בהכנסותיו מהמסים שהעבירו לו הווסאלים . בתגובה החליט הקיסר היינריך הרביעי להדיח את גרגוריוס השביעי , שהוא עצמו אישר את מינויו , ובחר באפיפיור אחר תחתיו . האפיפיור גרגוריוס השביעי מצדו הכריז על נידויו של הקיסר . הבולט במלכי השושלת היה קרל הגדול ( שלט בשנים . ( 814–768 הוא הנהיג ברחבי ממלכתו את חוקי הכנסייה , העניק לכנסייה אדמות ובנה מנזרים . בניגוד לעמדה המוצהרת של הכנסייה , שאין לכפות בכוח את הנצרות , קרל הגדול הכריח את השבטים שישבו באזורים שכבש להתנצר . קרל הגדול גם סייע לאפיפיור לאו השלישי מול מתנגדיו . בתמורה לסיוע הכתיר האפיפיור 25-ב בדצמבר 800 את קרל הגדול לקיסר הרומאים – תואר שלא היה קיים מאז הודח הקיסר הרומי האחרון . האפיפיור מכתיר את קרל הגדול לקיסר , איור לכתב יד מן המאה הארבע עשרה . 1 מהי משמעות ההכתרה של קרל הגדול לקיסר בידי האפיפיור ?
|
|