|
|
עמוד:8
התניות אלה השתדלנו לשמור על רוחם ועסיסיותם של הסיפורים המקוריים . ברוח זו ויתרנו לפעמים על סצנות קשות ביער , על חיות טורפות ונטרפות , ולקחנו לנו חירות בתיאור הנוף , החפצים , האווירה . השתדלנו לשמור ולשמר את זיכרון הריחות והטעמים שעולים מהסיפורים . את כל אלה ניסחנו כך שילד יוכל להבין את הסיפורים וליהנות מהם . הת 9 ' ^ ה ל 9 ^ ה הן הבחירה של הסיפור והן העיבוד שלו "נצבעו " ברצון לפתח את שפתו של הילד ( שעברית איננה שפת אימו ) ולחשוף אותו לאוצר מילים , לתבניות לשון ולצירופים בשפה העברית . לכן במקומות רבים בסיפורים לא השתמשנו בנוסח יום יומי , בשפה דבורה , כמו "הנמר שברח מן הציידים , " אלא בחרנו להרחיב את התיאור ולומר את הדברים בנוסח "ספרותי " יותר - "ברח על נפשו מפני הציידים " ( שם , עמ' . ( 30 ובאותו עמוד כתבנו גם את המשפט הזה : "אבל אני חושש שאם תינצל תטרוף אותי . " את המילה "חושש , " שאינה נהוגה בשפת היומיום ( יותר מוכרות המילים "פוחד " או , ( "דואג" שיבצנו מתוך כוונה לחשוף את הקורא למילה ובכך להזין ולהעשיר את עולם המילים שלו . ה 1 (/ מ'רה 1 / ל מטמדן 19 ' 0 i \ U ר QL / H במהלך העבודה על הספר למדנו מחברינו בצוות יוצאי העדה על מעמדו המיוחד של הסיפור בחינוך הילד באתיופיה . הסיפור מסייע להורה כשהוא מעוניין לחנך את בנו וללמדו אורחות חיים ומוסר . במקום להגדיר את תביעתו או את הערכים שהוא מחנך על פיהם , הוא מספר סיפור ובו דוגמה . לא פעם גיבוריו של הסיפור לקוחים מן היער ומן השדה , ולא פעם הם מתרחקים מן ההוויה היומיומית אל עיר רחוקה ואל זמן אחר , מתוך רצון שהעלילה תלכוד את המאזין בשל יופיה ופרטיה , ומתוך תקווה שהמסר החינוכי , המוצפן בה כמו גלולת אספירין בריבה , ייקלט בתודעתו של הילד לכשיהיה בשל לקלוט אותו . המספר של הסיפור , כמו אביו של ירגה המתואר בפתיחה של "מרקם , "סיפורים הוא מספר טבעי , שאינו קובע שעה מיוחדת לסיפור בנוסח "בוא נשב ואני אספר לך . "סיפור זהו מספר שנושא עמו אוצר של סיפורים מדורי דורות , ובכל מצב הוא "שולף" סיפור
|
|