|
|
עמוד:42
מאות אלפי חישובים , בהתאם למספר נקודות הסריג ולמספר צעדי הזמן הנדרשים . כדי שמועד השלמת החיזוי יחול בטרם יחלוף הזמן במציאות , היה עלינו להמתין עד לשנות 70-ה של המאה , 20-ה בהן הושגה יכולת החישוב הנדרשת . מגבלות החיזוי וה"כאוס" במהלך שנות 80-ה של המאה 20-ה החל להסתמן יתרון ברור למפות החזויות על ידי המחשב על פני אלה שנחזו בידי חזאים . במקביל , עם השתכללותם של אמצעי החישוב , התארך טווח החיזוי מיום-יומיים לארבעה ימים ויותר . הדבר הגביר את הציפיות מצד אנשי המדע ומצד הצרכנים ועורר תקוות להגיע לחיזוי מדויק לטווח של חודש ואולי אפילו של עונה שלמה . כישלונות חוזרים ונשנים בחיזוי , כגון זה שנזכר בראשית המאמר , בפרט בטווח של חמישה ימים ויותר , שבו ועוררו את הדיון המדעי בשאלות " לאיזה טווח ניתן לחזות את מזג האוויר , והאם ניתן להגיע לדיוק מוחלט " ? מתמטיקאים שחקרו את תכונותיהן של משוואות החיזוי , ניסחו את מגבלות החיזוי כנעוצות בשלושה גורמים : היותן של המשוואות אי-לינאריות , חלוקתו של התווך לנקודות סריג והגדרה לא מדויקת של תנאי ההתחלה . הסבר הגורם הראשון מחייב דיון מתמטי מפורט ולכן לא נעמיק בו , אך נציין שמשמעותו היא , ששינוי מזערי בערכים המספריים של תנאי ההתחלה עלול להוביל לשינוי מפליג בתוצאת החיזוי . פירוש הדבר הוא , ששני מצבים סינופטיים הנראים זהים למראית עין , עלולים להתפתח במהלך הזמן באופן שונה . תכונה זו , המאפיינת את האטמוספרה , מאפיינת מערכות אחרות בטבע , כמו אוכלוסיות של בעלי חיים וזרמי ים , ומכונה " כאוס" ) תוהו ובוהו . ) מעניין לציין , שבמקביל לחיזוי המספרי נעשו ניסיונות רבים לחזות את מזג האוויר באופן " . "אנלוגי חיזוי כזה נפתח בהשוואת המצב הסינופטי הנוכחי למצבים שהיו בעבר . לאחר שנבחר המצב הדומה ביותר , נקבעת התחזית על פי התפתחות המצב במקרה שנבחר . חיזוי זה נכשל מן הסתם בגלל שאין מצבים סינופטיים שחוזרים על עצמם במדויק , וההבדלים הבלתי נמנעים בין המצב הנוכחי לבין זה שהוכתר כדומה לו עשויים להביא לשוני במהלך ההתפתחות , כנגזר מתכונת הכאוס . משמעות הגורם השני היא , שהמשוואות המתארות את התהליכים האטמוספריים , מתארות תווך רציף , כלומר רצף של אוויר שכל החלקיקים המהווים אותו קשורים זה לזה . הסבת המשוואות לצורה המותאמת לאוסף של נקודות סריג הופכת אותן ללא מדויקות . הגורם השלישי למגבלות החיזוי הוא איכות הנתונים . כל נתון בנקודת סריג אמור לייצג את התא האטמוספרי שמקיף אותה . כיוון הרוח ועוצמתה , למשל , משתנים באופן ניכר במרחב , וקשה לצפות שהערך שנבחר מייצג את כל התא . משמעות הדבר היא , שתנאי ההתחלה מכילים בתוכם באופן בלתי נמנע אי דיוק . אי דיוק זה הוא הגרעין לטעויות בתוצאות החיזוי . טעויות כאלה ילכו ויגדלו מצעד זמן אחד למשנהו , ועשויות לפגום באמינות החיזוי לטווח של מספר ימים .
|
|