|
|
עמוד:72
ברור כי קיימת התפתחות ניכרת בתפיסה המרחבית במהלך הינקות , הילדות והבגרות . יש לזכור כי מפות קוגניטיביות מתפתחות במוחם של הילדים , והם עושים בהן שימוש בחיי היומיום . כך הם יודעים איך להגיע בעצמם אל המקומות החביבים והמועדפים עליהם , כמו גן משחקים אהוב , מסעדת מק-דונלד וכדומה . הרחבת התפיסה המרחבית והגברת יכולתם של ילדים לטפל ביחסים מרחביים יכולה להיעשות דרך פעילות אינטראקטיבית , וכן באמצעות תוכנות ממוחשבות המדמות טיולים ומסעות מחקר . בצד לימוד שיטתי של מיומנויות המפה נדרשות פעילויות המפתחות מיומנויות מרחביות ומחוללות מודעות סביבתית . החל במשחקי מחשב וכלה באורינטציה מרחבית ממשית בעולם האמיתי . ( אפשר לתת לילדים לתכנן פרוייקטים סביבתיים . ( באופן כללי , רצוי ליצור מצב שבו ילדים יהיו אקטיביים ובעלי גישה חיובית לחקר העולם סביבם . חוות דעת אישית : מתוך הסקירה שנערכה אפשר להצביע על כמה נקודות שנותרו ללא פתרון . * יש בעיה בבחירת השיטה המתאימה ביותר ללימוד מפה בשלבים ראשונים . בסקירת הספרות נמצאו כ 12 - גישות שונות כיצד כדאי להתחיל בלימוד מפות . שיטות אלו כללו התבוננות במודלים במבט על , בניית מודלים וצעצועים כדגם מוקטן , שימוש בתמונות נוף , שרטוט מפות של הכיתה והכנת תוכניות נקודתיות הכוללות אובייקטים במרחב . אף אחת מן השיטות אינה בלעדית , והן כולן יכולות לתרום לילדים צעירים בהבנת מפות , אך עדיין אין הסכמה באשר למתודה הרצויה להיכרות עם מפות . * בעיה נוספת היא שתחומי ידע שונים ( קרטוגרפיה , גיאוגרפיה , פסיכולוגיה , חינוך ) חקרו את הנושא , אך כל תחום ידע עשה זאת מנקודת מבטו , ונראה כי הם מדברים בשפות שונות . לכן קשה מאוד לעשות שימוש וליישם מחקרים מדיסציפלינות שונות . * אחת המסקנות המרכזיות שעולה מכלל המחקרים היא שילדים בגיל 11-10 כבר " אמורים " להיות מסוגלים לקרוא מפות . לדעתי בגיל זה עדיין קיימת בעיה , הנובעת לאו דווקא מיכולתם המרחבית של ילדים , אלא נעוצה בפיתוח כשרים קוגניטיביים . קריאת מפות והבנתן מערבת מגוון של כישורים מנטליים ( לא בהכרח מרחביים . ( מאחר שלא נעשה " ניתוח / חקר " של כלל התהליך הקוגניטיבי הנדרש לשם שימוש מוצלח במפה , רעיון זה יישאר בגדר דעה בלבד ... אם כי , מבוגרים רבים מוכיחים טענה זו היטב . גם בקרב מבוגרים קיימת בעיה ביישום משימות המערבות שימוש במפה .
|
|