|
|
עמוד:53
להלן תיאור של חלק מהמשימות שניתנו לילדים במהלך המחקר : התלמידים התבקשו להגדיר את המיקום ואת הכיוון של אדם שנע ממקום למקום בתוך חדר בעזרת מפה שפונה לצפון ובעזרת מפה שפונה לכיוון אחר . האדם נע לעתים במקביל לקיר הכיתה ולעתים לא במקביל לקיר . נתנו לילדים ציור נוף ובו 3 הרים מסביב לעמק . הילדים נשאלו לגבי כיוונים של עצמים בנוף כאשר בכל פעם הם " עומדים " על ראשו של הר אחר . הבודק מצביע על מקומות שונים בציור נוף ( עצים , בתים , מסילת ברזל , אגם וכדומה ) , והילדים מתבקשים למצוא את המקומות האלה בציור נוף זהה . אחרי כמה זיהויים כאלה , שנועדו להיכרות , סובבו את הציור הזהה ב 180 - מעלות , ושאלו על מקומם של אתרים נוספים . המסקנות העיקריות מן המחקר : לילדים יש הבנה בסיסית במפות החל מגיל הגן . הילדים יודעים שהן מייצגות מרחב מוגדר . אבל בגילאי הגן יש לילדים קשיים בהבנת הקשרים הגיאומטריים של מרחב-אדם-מפה . בכל הגילאים יש פחות שגיאות כאשר המפה פונה לצפון . יש שיפור בתחום זה עם העלייה בגיל , אבל גם אצל הילדים הבוגרים יש שגיאות . בכל הקשור לכיוונים בנים מצליחים טוב יותר מאשר בנות . הצלחתם של הבנים ביחס לבנות גדלה עם העלייה בגיל . ילדים צעירים מתקשים בהבנה של נקודות מבט שונות . יש בתחום זה שיפור עם העלייה בגיל , אך עדיין יש רבים ששוגים . הבעיה טמונה כנראה בכך שהמפה היא " היטל " של מרחב . קשה לילדים לתפוש שהיחסים אנימרחב משתנים כאשר המרחב או האני או שניהם זזים זה ביחס לזה .
|
|