עמוד:91

66 . ס י 3 י רי משפחות די - רות אם ממאה שערים אני ילידת ירושלים . הילדו-ת שלי לא הייתה כל כך שגרתית , לא כמו כל ילדות אחרת . אימא שלי נפטרה , כשהייתי בת שלוש , ונשארנו אבא וחמישה ילדים קסנים . וו 1 , העוני בבית היה נורא . לא היה קופת חולים , ואימא שלי הייתה חולה זמן ממושך , ומעם הכסף , שאבא הרוויח הלך לרופאים , לתרופות , ואחר כך גם לח 1 ב 1 ת . גם אחרי שאימא שלי נפסרה , החובות היו עצומים . המצב בכלל בארץ היה נוראי . ובמשפחה שיש לה בעיות ... זה היה באמת מאוד מאוד קשה . גרנו באזור מחנה יהודה . היה לנו חדר גדול וחדר קטן , ומטבחון . היה חם בו . הבית היה מוחזק יפה . לא היו חלונות שבורים או דברים כאלה , ולא הרגשנו קור בבית . רק בשלג היינו מכניסים את הפתיליות מהמטבח לחדר , שיהיה יותר חם ... לא היה לנו חשמל , לא ברז מים ולא כי / ב . וכך גדלנו . הייתה לנו חבית מים על יד החלון במטבח , ואבא שלי היה סוחב את המים משכנה ממול . שני פחים , ככה על הכתפיים . [ ... ] בבית היה עוני גדול , אבל עוני מכובד . אבא שלי לא ביקש מאף אחד , וכל השבוע חסך מפת הלחם , כדי שתהיה שבת . ממש חסכנו : כל השבוע הוא לא בישל ולא הכין ארוחות חמות , ואז כל יום חמישי בלילה הוא היה ער כל הלילה , ובישל עם פךימ ^ ועם פתילה לקראת שבת . שתהיה שבת כיד המלך . געפילטע-פיש , דגים , עוף , מרק , חמין - כל טוב היה לכבוד שבת . האוכל הזה הספיק עד יום שני , שלישי , וממש נתן לנו את הכוח ואת הבריאות לכל השבוע . בביגוד באמת היה מאוד מאוד קשה . אני זוכרת , שקיץ וחורף הייתי לובשת את אותו בגד . בקושי היה לי מה להחליף . בקושי היה לנו מה ללבוש . את המעיל הראשון , שהיה לי , קיבלתי בגיל שתים עשרה - וזה בקור של ירושלים , לא איזה מקום חם . אני מסתכלת היום , בלי עין הרע , על הילדים שלי : לתינוק כבר יש שני מעילים , לשבת וליום חול ! אצלנו ? אני בגיל שתים עשרה . אחותי רק בגיל ארבע עשרה קיבלה מעיל ראשון . עד אז היו לנו סמךטו 1 > ים . ממש . [ ... ] אני עבדתי מגיל צעיר מאור , אולי מגיל שתים עשרה . עוד בבית ספר עממי לימדתי את מאה ובערים , ירושלים , 1983

נטע-מטח


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר