עמוד:42

הטלפון מצלצל , אימא מדברת בקול שבור , מוציאה מעצמה קול מתוק , במין הבעה עדינה , שעולות ממנה המילים הנוראות : "אתה יודע שסבתא נפסרה " ... בספרדית כמובן , ספק שואלת , ספק מרגיעה . לא . לא . אני לא יודע . לא ידעתי . לא , מנין לי לדעת , מה פתאום , אני שותק . זה לא דומה לשום דבר שהכרתי . זמן-מה לאחר מכן , אינני יודע מתי , אני מגיע לבית הקברות של רויבת-צי 1 ן ; חלקת ארמה , ומסביבה גרר . מצבות בהירות על הגבעה , מקום קטן . אני נכנס עם אימא ואבא , אינני זוכר . אני קורא את שמה של סבתא על מצבה שחורה , שעומדת באכזריות . אותיות עבריות קשות . בת ר ' אברהם . התאריכים אינם אומרים לי דבר . במשך שנים רבות עתיד סבא להזכיר באוזני כולנו : סבתא מתה בז י באייר , יומיים לאחר יום העצמאות . ובכל יום ז / בכל חודש עברי , הוא יעמוד פה קרוב , מעבר לגדר , כפי שצריך לעשות כ 1 הן . אני עתיד להבין זאת בעצמי באחת השנים , ולהבין , שלכן קברו את סבתא בדיוק שם . וכשאעמוד לצידו מעבר לגדר הוא יאמר לי תמיד : "הנה שם ... זה המקום שלי " , ויתחיל לפתח את מנהגו , שהיה אולי היצירתי ביותר בחייו המסודרים , ולהמציא שמות וביטויים ליום מותו כשיבוא . "כשהרם מכול יחליט , " "כשהמכונה תפסיק לפעול " , "כשיקראו לי מלמעלה , " "כשהוא יאמר די , " והכול בספרדית עשירה וציורית , שבה זה נשמע לי הרבה יותר טוב . בביקור הראשון בבית הקברות אני מזהה שמות משפחה מוכרים . כמעט לכל מי שאני מכיר בכפר , יש פה מישהו . הינה אשתו של זה , ושם אימו של זה , ולא רחוק מכאן בנו של ההוא , נהרג במלחמה ברמת הגולן חודשים מעטים אחרי סבתא , והינה הבת האומללה של אלה , המסכנה לא הספיקה , והינה והינה והינה , וסבתא איתם , כתמיד . היחסים ממשיכים להתקיים גם מעבר למוות . כשאנחנו באים לקבר של סבתא , מניחים עליו אבן , כל אחד מניח אבן משלו , ואימא מבקשת ממני להניח אבן גם על קבר אחר , של מישהו , שהיה יקר לסבתא , שסבתא עזרה לו או להוריו , של מישהי שחלתה כמוה בסרטן , או מישהו , שאימא אומרת לי , שהכרנו , כשסבתא הייתה בחיים , ואנו מניחים אבנים בשמנו ובשמה . שנים רבות יעמוד בית-הקברות כמעט ללא שינוי . סבא יעמוד במקומו מול הקבר . על החלקה שלו עולה צמח אפור ומלא אבק . יהיו אזכר 1 ת , ואני אלמד את המנהגים . לצאת בדרך אחרת מזו שבאת בה , אפילו שיש רק שער אחד . ליטול ידיים לפני היציאה , גם אם לא נגעת בדבר . להביט באותיות הנוראות , ובדרך שקטה ומסתורית להפוך את המקום לשלך , כי יש בו מת , שהוא שלך . ובכל השנים הללו "שאר הנוף מסביב כמעט ללא שינוי . בית הקברות יתמלא באיטיות רבה , מסרב לתפוס את כל שטח הגבעה שמסביבו . במרחק ייראו תמיד בתיה הדרומיים של חדרה , ובינינו לבינם יהיו הפרדסים . בתי המושב השכן יהיו תמיד מאחור , ולרגלי בית הקברות יעמוד מגרש חולי ריק , וב 1 שני שערי כדורגל מקרשים . לפעמים אמצא את עצמי עומד בודד במגרש , בועט בכדור ישן ונטול אוויר , ואנסה להגיע אל השער הרחוק למרות החול העמוק והקוצים , שמפוזרים על פני המגרש של הקבוצה הדמיונית השנייה . 1 לאחר שנים תיבנה במקום ישיבה תיכ 1 נית . ויהיו לה חלונות רבים , חלונות חדריהם של החניכים החיים בה . רבים מהחלונות יפנו אל בית הקברות , ואחרים יפנו לדשא ירוק . סביב הישיבה תהיה גדר ממוטות ברזל צבעוניים . אס-אט יתחילו להתקרב גם בתיה של חדרה , מתקדמים לעבר בית הקברות , מבטלים את המרחק , שהפריד בין העיר והכפר . כמעט רבע מאה לאחר מותה של סבתא יגיע גם י 1 מו של סבא , וכל הכינו"ם , שהוא המציא , יתרכזו ביום אחד אחרון , ובקבר , שיחפרו למחרת . בית הקברות לא יגדל עם השנים . זקנה , מלחמות , תאונות ומחלות , כולן ימצאו להן מקום בגבולות הגדר הישנה , החלודה , שסבא שמר בדרך כלל לעמוד מאחוריה , אבל בשנים האחרונות לחייו הוא היה בא לבדו , ומרשה לעצמו לעבור על האיסור העתיק , נכנס ומתקרב לסבתא . אני עומר בבית הקברות , במקום , שנעשה שלי . אני ס 1 פג את הנוף הנעלם , שנדחף מפני ההווה . הגבעה אינה משתנה . שני קברים , אבנים קטנות נערמות עליהם , אבנים שהנחנו וחזרנו י והנחנו עשרות ואולי מאות פעמים . בדממת הנצח עולים צלילים ומילים של שיר ארגנטינאי , כפי שהושר מפיו של אטוואלפא יופנקי , משורר-זמר בן גילו של סבא : ' : TT ! TT T י

נטע-מטח


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר