|
|
עמוד:235
דרכי פתרון — לאור ההלכה והנה כפי והובהר עד כה , ברור מעל כל צל של ספק , שהאפשרות הראשונה , דהיינו המתה אקסיבית , אסורה על פי ההלכה בכל תנאי , ככל צורה ובכל מצב . הרופא המקצר בפועל חייו של אדם , גם אם עשה זאת עקב סבל קשה מנשוא וגם אם קיצר את החיים כפועל כשנייה אחת — דעו כרוצח לכל דבר . יתר על כן , לא מועילה כלל רשותו , בקשתו , ואפילו דרישתו של החולה עצמו , או כל אדם אחר הבא מכוחו , לבצע את ההמתה האקכויבית . ואם המית החולה עצמו — הריהו מאבד עצמו לדעת , ואם עשה זאת אדם אחר — הריהו רוצח . לאור זאת ברור שלא מועילות לפי ההלכה כל ה " צוואות" וההוראות מחיים , המוצעות כפתרון לבעיה במצבים הקשים האלו , אם כוונתם להתיר המתה אקסיבית . באשר לאפשרות השנייה , ה"נו הארכת חיי גוסס בכל המאמץ האפשרי , מצינו רעות חלוקות בין פוסקי דורנו . יש הסוברים , שקיימת חובה לעשות כל מאמץ להארכת כל חיים ... מאידך גיסא , יש הסבורים שאסור להאריך ח" גוסס הסובל "סורים . [ ... ] לעומת דעות אלה , קיימות רעות ביניים כין רבני דורנו , שלפיהן אמנם אין חיוב בהארכת חיים בכל מצב , אך גם אין איסור בכך . ויפה הגדיר את הדברים אחר מרבני דורנו : "נראה בעליל , שאין שום רווב מוסל עלינו להאריך ח" אדם שככר נואש ולהמשיך "סוריו שלא כדרכי הטבע , ואדרבה בתנאים מסוימים מותר לעזור אותו לפרידת נשמתו במהרה , אלא שצריכים לעיין ולבאר בדיוק מה הם התנאים האלה למעשה . ובכן במקום שתביעות ערך החיים ותביעות כבוד הבריות מתנגשות אלה באלה , אין לנו מוצא אלא להסתלק מן הדין בי שב ולא תעשה' ( הימנעות מכל מעשה שהוא ) ולהניח את הברירה עם מי אשר בידו נפש כל חי . בדרך כלל ברור הדבר , שסובים חיים עם "סורים ממיתה בנעימים אך מותר לנו להימנע מאמצעים מלאכותיים המאריכים את החיים . " ואמנם גישה זו מביאה אותנו לאפשרות השלישית , המכונה כיום בשם אותנזיה פסיבית . דרך זו יש לה מהלכים בהלכה , ובכמה עקרונות הנוגעים לשיסה זו מצינו דיון מפורס . [ ... ] יש הבדל עקרוני בין פעולה שיש בה משום "מעשה המתה בפועל" — שאסור , לבין "הסרת המונע , " דהיינו הימנעות מעשיית פעולות מסוימות המקשות על הסתלקות הנשמה מן הגוף , אשר לפחות באופן חלקי מוגדרות כיום כאותנזיה פסיבית . ואכן , רמז לחלוקה זו ניתן למצוא כבר במקור התלמודי ( עבורה זרה "'ח ע " א ) — במעשה של רי חנינא בן תרדיון אשר מצד אחד לא הסכים לפתוח את פיו , כרי שתיכנס בו האש במהרה , דהיינו מעשה אקסיב 1 ישיר להחשת המיתה ומאידך הסכים שיסירו את הספוגים הרסובים מעל גופו , ובכך , בעקיפין וכדרך הסרת המונע , לא תתעכב מיתתו . והנה במעשה הזה למדים אנו לא רק את העניין שהסרת המונע — מותר , אלא שלכאורה , אפילו אסור לעשות פעולות לעיכוב יציאת הנשמה , כרי למנוע הארכת "סורים מיותרים לחולה . והנה מצי ט עוד דרך אפשרית להקל ולשחרר את הגוסס הסובל מייסוריו , והוא על ירי ת 0 יל 1 ת וסגולות לקירוב מיתתו . כך נמצא כמה דוגמאות , שביקשו חכמים רחמים על גוסס חולה — ומת . [ ... ] אמנם , אחד מחשובי רבני דורנו ( הרב ולרנברג ) — לרעתו , יש לפקפק בכל עצם יסור ההיתר להתפלל לקירוב מיתתו של ארם , אף
|
|