|
|
עמוד:191
האיסלאם האשים את היהדות בזיוף המקרא ובהעלמת שמו של מוחמד כמי שעתיד להופיע כשליח האל . מצוות קידוש השם חייבה את היהודי המאמין להיות נכון להקריב את חייו למען אמונתו בשעת שמד כזו . היהדות האמינה בכך שהתורה כפי שהיא , היא נצחית ולא תשתנה בשום זמן , ולכן ההצהרה שנדרשו להצהיר , כמוה , לכאורה , ככפירה באחד מעיקרי היהדות . יתרה מזו , כניעה במצב כזה , מלבד "חילול השם" שיש בה , עלולה הייתה לסכן את קיומו ועמידתו של העם היהודי , מול אמונת היריב שהיה ביכולתו לכפות בכוח את דתו על היהודי . יהודי מרוקו היו נתונים במשבר ובייאוש עמוק , ופנו למנהיגים הרוחניים לקבל הנחיה . רב אחד במרוקו הכריע באופן חד משמעי כי על היהודים להתנגד בפומבי למוסלמים , ולשאת בתוצאות הקשות . כל כניעה תביא להחלשת כוח עמידתם , ועלולה להוביל להכחדת הקהילה היהודית . הוא אף קבע כי מי שלא ימסור נפשו במצב זה , חילל את השם ואיבד כל ערך כיהודי , ולכן כל תפילותיו ומצוותיו בסתר אינם רצויים בפני הי . יהודי מרוקו הועמדו בפני ברירה קשה מנשוא , ופנו בצרתם אל רמב"ם , גדול הפוסקים והמנהיגים היהודיים באותה תקופה . רמב"ם השיב על פנייתם בתשובה ארוכה ומפורטת שנודעה בשם "איגרת השמד" ( או '' איגרת קידוש השם , ('' ונקט בה גישה תקדימית וחדשנית לנושא זה שהעסיק , ועתיד היה להעסיק , קהילות יהודיות רבות בעולם . רמב"ם בתשובתו תוקף בחריפות את פסיקתו ההחלטית של אותו רב במרוקו . לדעתו , במקרה זה החובה ההלכתית להקרבת החיים אינה חד משמעית , ויש להתחשב גס בהערכת המצב הפוליטית והחברתית , שלפיה אין הכרח כי אותה הצהרה פומבית אכן תוביל להיעלמות הקהילה היהודית במרוקו . במיוחד הפריעה לרמב"ס גישתו השלילית של אותו רב ליהודים שלא הצליחו לעמוד בניסיון , והוא הזהיר מפני ההשפעות ההרסניות שעלולות להיות לה על יהודי מרוקו . לדעת רמב"ם , גם מי שלא הצליח להיות גיבור ברגע המבחן — מקומו ביהדות , ויש ערך דתי למעשיו שבסתר . רמב"ם קורא לאותם יהודים לשמור על זיקתם ליהדות ולהימלט בהזדמנות הראשונה מארץ הרדיפות והייסורים . הוא מעודד את אלה שחשו אשמה כבדה עקב הודאתם הפומבית באמיתות האיסלאם . שוב ושוב הוא מדגיש שגם אם חטא אדם מישראל , ואפילו כשמדובר בעבירות חמורות , הנוגעות למהות היהודית , שערי התשובה פתוחים לפניו תמיד . אמנם קידוש השם הוא אידיאל נשגב , אך הוא אינו מהווה תנאי לשייכות ולמחויבות של אדם לעם היהודי . רמב"ם עומד בדבריו על ההבחנה שיש לעשות כאן בין מעשה לבין אמירה , ובפרט כאשר היא נאמרת ללא אמונה פנימית . לו נתבעו היהודים להימנע מקיום מצוות
|
|