|
|
עמוד:161
ב . האם גם במלחמה "חייך קודמים ? " השאלה בדבר הסתכנות למען פצוע בשדה הקרב , הופנתה על ידי חיילים אל אחד מחשובי הפוסקים בני דורנו — הרב אליעזר יהודה ולדנברג , אשר מרבה לעסוק בשאלות אקטואליות לאור ההלכה . " נשאלתי מה יהא הדין במלחמה , אם חייל מחויב או רשאי להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את רובירו החייל מסכנה ודאית , כגון שמוסל פצוע בשסח מסוכן וחשוף לאויב ואם לא ימהר / יחיש להוציא אותו מהשסח , ימות בוודאי מפצעיו , וכל הדומה לזה " . הרב אליעזר יהלדה ללדנכרג , שרית "ציץ אליעזר , " חלק יכ , סימן . r' 0 תחילה מציע הרב ולדנברג את מה שנובע מתשובת הרדב"ז , ש"אין אדם צריך להכניס את עצמו בספק סכנת נפשות , כדי להציל את חברו מסכנה [ ... ] משום שספק שלו עדיף מודאי של חברו . " ואפילו לפי עמדת התלמוד הירושלמי , כאשר מדובר "בספק שקול ( מאוזן ) — אינו חייב להכניס את עצמו בסכנה כדי להציל את חברו . " [ ... ] מכל אלה , מסיק הרב ולדנברג , נובע כי "לכאורה יש להחיל [ את ] אותה מסקנה" גם במקרה שלנו , ביחס לפצוע בשדה הקרב . אולם בהמשך תשובתו עומד הרב ולדנברג על ההבדל המהותי שבין המקרה הנידון ( חיילים בשדה הקרב ) לבין המקרה שבו דן רדב"ז ו " אבל לאחר העיון נראה דיש לומר כמלחמה שאני ( הדין שונה , ( וכשם שהותרה עצם המלחמה לסיבותיה ולמשימותיה ולהכניס בסכנה עם רב , כך אחת מהלכותיה היא שכל אחד ואחד מאנשי הקרב מחויב למסור את נפשו להציל את משנהו מסכנה שנקלע בה מגרמת ( כתוצאה מן ) המלחמה . ומכיון שכן , מסתבר לומר , שכשם שאי אפשר ללמוד מהמותר במלחמה למקום אחר , כך אי אפשר גם ללמוד מהאמור במקום אחר לגבי מלחמה . וכשם שהכלל של "וחי בהם" לא חל במלחמה , כך הכלל של "חייך קורמים" גם כן לא חל במלחמה . אלא כאיש אחד מחויבים למסור כל ארור ואחר את נפשו בעד הצלת חייו של משנהו . ונכנס זה גם כן ככללי הלכות ציבור והנהגת המדינה ותקנתה . [ 1 דין התורה בזה הוא שבמלחמה ובשדה הקרב אין הדין של "חייך קודמיו" אלא כל אחד ואחד מחויב לחרף נפשו להציל את חבירו מסכנה , אפילו כשמכניס את עצמו על ידי כך בודאות לידי ספק סכנה , וכן אפילו כשספק השקול הוא גם על חבירו , אם בלי הצלתו ישאר בחיים או ימות או יהרג .
|
|