|
|
עמוד:22
מאחר שלכל יישומי הרשת המורצים באותו מחשב יש אותה כתובת IP ( או אותו שם תחום , ( קובעים לכל יישום כזה מספר נוסף שנקרא מפתח . ( port ) המפתח מאפשר למערכת ההפעלה לנתב את המידע המגיע מהאינטרנט אל היישום המתאים . הדבר דומה לקו טלפון אחד שמקושרות אליו מספר שלוחות / מנויים . כדי להתקשר למנוי מסוים , יש לחייג את מספר הטלפון ( כתובת ה ( IP- ואת מספר השלוחה ( מספר מפתח . ( אסור שבאותו מחשב יפעלו שני יישומי תקשורת בעלי אותו מפתח . ליישומים ידועים יש מספרי מפתח ידועים . ( well-known ports ) למשל , שרתי Web ( פרוטוקול ( HTTP מאזינים למפתח ; 80 שרתי דוא " ל ( פרוטוקול ( SMTP מאזינים למפתח . 25 רשימת המפתחים של כל השירותים התקניים באינטרנט מצויה באתר . http : // www . iana . org – בדרך-כלל משתמשים ביישומים שמספקים שירותים תקניים אינם צריכים לדעת מהו מפתח של היישום . תוכנת הלקוח היא שיודעת מהו מספר המפתח של השרת , משום שלשירותי הרשת התקניים יש מספרי מפתח ידועים . כל מפתח דפדפן ( או לקוח Web אחר ) יודע שעליו ליצור קשר עם השרת במפתח מספר . 80 באופן דומה , כל מפתח של יישום שרת דוא " ל , המממש את פרוטוקול , SMTP יודע שעליו להשתמש במפתח . 25 כאשר כותבים יישום פרטי יש לקבוע מספרי מפתח בעבור השרת ובעבור הלקוח . נקבע שמפתחים 0 עד 1023 שמורים לשירותים התקניים של האינטרנט ; לכן יישומי תקשורת פרטיים צריכים להשתמש במפתחים גדולים מ- . 1023 לרוב , לשרת וללקוח אין אותו מספר מפתח . כדי ליזום קשר , על הלקוח לדעת את כתובת הIP- ואת המפתח של השרת . כאשר מדובר בשירות תקני , אפשר לברר בקלות מהו המפתח ; כאשר מדובר ביישום פרטי , השרת צריך לפרסם את המפתח שהוא מאזין לו , כך שיהיה אפשר לכתוב תוכנות לקוח שייצרו קשר עם מפתח זה . מספר המפתח של הלקוח יכול להיות מוקצה אוטומטית על-ידי התוכנה . הלקוח מעביר לשרת את כתובת הIP- שלו ואת המפתח שלו כחלק מן הבקשה ליצירת הקשר המזוהה על-ידי : < server-IP , server port ; client-IP , client port > כלומר , כתובת ומספר מפתח של השרת , כתובת ומספר מפתח של הלקוח . אחרי שהקשר נוצר , הוא נהיה דו-סטרי . הלקוח משתמש בכתובת ובמפתח של השרת כדי לשלוח אליו הודעות בקשה , והשרת משתמש בכתובת ובמפתח של הלקוח כדי לשלוח אליו הודעות תגובה .
|
|