|
עמוד:133
וגם אלה מתלבטות בסוגיות דומות בנושא ההפרטה : אילו שירותים המדינה צריכה להמשיך ולספק לאזרחיה , ואילו שירותים עדיף שהמגזר הפרטי יספק ? וכאשר מפריטים שירות מסוים - האם יש להעביר למגזר העסקי את מלוא האחריות לאספקתו , או שיש להעביר אחריות חלקית בלבד ? בפרק זה נכיר דרכי הפרטה הנהוגות במדינות שונות לגבי שירותים שונים , ואת השיקולים אשר קובעי המדיניות צריכים להתחשב בהם כאשר עליהם לקבל החלטה בשאלה מי יספק שירות מסוים לאזרחי המדינה - הממשלה או המגזר הפרטי . מי יספק לאזרחי המדינה שירותים איכותיים וזולים יותר ? כאמור , אחת ההצדקות העיקריות למדיניות ההפרטה היא הטענה כי המגזר הפרטי מסוגל לספק שירותים באיכות גבוהה יותר ובעלות נמוכה יותר מאלה שהמגזר הציבורי יכול לספק . האם טענה זאת נכונה ? האם תמיד יספק המגזר העסקי שירותים איכותיים יותר בעלות נמוכה יותר ? האם המגזר הציבורי אינו יכול להיות גם הוא יעיל ואיכותי ? התשובות לשאלות האלה מורכבות , והן אינן חד-משמעיות . בהקשר זה , הנה כמה נקודות שחשוב לתת עליהן את הדעת : נכון הוא כי הגופים הציבוריים עלולים להיות מסורבלים יותר וגמישים פחות מהגופים העסקיים , מסיבות שונות . בעבר אכן התאפיין השירות הציבורי במדינות שונות בבעיות רבות , השירותים שניתנו היו לעתים איכותיים פחות , ועלותם הייתה גבוהה , בשל בזבוז וחוסר יעילות . אולם במהלך השנים התפתחו גם במגזר הציבורי שיטות ניהול ועבודה יעילות ואיכותיות , המיישמות דפוסי פעולה מהעולם העסקי . שיטות אלה זכו לכינוי הניהול הציבורי החדש , ( New Public Management - NPM ) והן שמות דגש על שירות איכותי , על היענות לצורכי האזרח כלקוח ועוד . להתייעלותו ולהפחתת עלותו של השירות הניתן על ידי גופים עסקיים במטרה לעמוד בתחרות עם ספקים אחרים , יש מחיר : לעתים האזרח-הצרכן הוא שנפגע ( כאשר החיסכון בעלויות מביא לירידה באיכות השירות , ( לעתים עובדי הספק הם שנפגעים ( כאשר החיסכון נוצר עקב פגיעה בשכרם ובתנאי עבודתם של עובדים אלה , ( ולעתים הפגיעה היא הן באזרח-הצרכן והן בעובדי הספק . יוצא מכך שלא תמיד יקבל האזרח מהגוף העסקי שירות טוב יותר , וגם אם השירות המסופק יהיה איכותי יותר - הוא עלול להיות כרוך בפגיעה באזרחים אחרים , הלא הם עובדיו של הספק . בהקשר זה יש לציין כי הכוח המצוי בידיהם של העובדים במגזר הפרטי מועט מזה המצוי בידי העובדים במגזר הציבורי . לא תמיד הם מאוגדים בארגון עובדים המייצג אותם ונלחם על זכויותיהם , ובמקרים רבים תנאי העסקתם גרועים . העברת האחריות לאספקתם של שירותים מסוימים מן המגזר הציבורי למגזר הפרטי מצריכה פיקוח מטעם המדינה . אך הסדרת הכללים והפיקוח על שמירתם ( רגולציה ) דורשים משאבים בכסף ובכוח אדם . במצב זה ייתכן כי יהיה זה זול יותר להותיר את אספקת השירותים בידי המדינה עצמה . גם כאשר שירותים מסוימים מסופקים על ידי המגזר העסקי , לא תמיד התוצאה היא תחרות של ממש וירידה במחירים . ככל שהשוק קטן יותר כן התחרות קטנה יותר . אם נתבונן , לדוגמה , בשוק הטלפונים הניידים או בשוק שידורי הטלוויזיה בישראל , ונשווה את המחירים והשירותים שמציעים הספקים השונים , נמצא שקשה לומר שבשוק זה מתקיימת תחרות אמיתית המיטיבה עם הצרכן . מן העיתונות אחות בבית ספר , עובדת חברת נטלי [ חברה פרטית ] האחראית על ביצוע חיסונים ובדיקות ראייה בתלמידים , קיבלה מכתב נזיפה חריף על כי לא עמדה במכסה היומית שלה 60 - בדיקות ראייה לתלמידים ביום , ו30- שניות לפתיחת תיק לתלמיד . [ ... ] אחות בכירה מתחום בריאות התלמיד שראתה את המכתב ציינה כי " מדובר בניהול דיקטטורי . אף אחד לא יכול לראות 60 תלמידים ביום ולעשות בדיקה מקצועית . בדיקת ראייה של ילד לוקחת שלוש-ארבע דקות , אבל לכך צריך להוסיף הסבר לילד על תוצאות הבדיקה ( הרי לא מדובר פה בחפץ , ( ובסוף לתת מכתב הסבר להורים . " מיטל יסעור בית אור , "אחות בי"ס לא בדקה תלמידים מהר - וננזפה 18 ynet , " בנובמבר 2010 ? איזו מהנקודות המועלות בחלון זה מומחשת בקטע העיתונות שלעיל ? מן העיתונות הפרטה אינה המטרה , אלא אמצעי לייעל את החברה ולשפר את השירותים לאזרחים - ואם היא לא משיגה את המטרה הזאת , היא מיותרת במקרה הטוב והרסנית במקרה הגרוע . גיא רולניק , "הטרקטורים הסובייטיים דוהרים 8 , TheMarker , " ביולי 2010
|
|