|
|
עמוד:24
מי ״שופך״ מים לתהום? אפשר ״לכוון״ מעט את חסדי השמים ולהוביל חלק ממי הגשמים אל האקוויפרים. בשנים גשומות אפשר ״לתפוס״ חלק ממי הגשמים ש״בורחים״ אל הים, בעיקר מי שיטפונות, לאגור אותם במאגרים )אגמים או בריכות מעשי ידי האדם( ולאפשר להם לחלחל אל מי התהום. תהליך זה נקרא ״מילוי מלאכותי״ או ״העשרת מי תהום״. תוספת זו של מים שנאגרים באקוויפר יכולה לשמש את תושבי האזור בשנים שחונות ובעונת הקיץ. לניצול מי המאגרים יכול להיות יתרון נוסף: שיפור איכות מי התהום באמצעות מהילתם במים טובים יותר. כך מצטמצמת ההמלחה של מי הבארות בגלל חדירת המים המלוחים מתחתית הבאר. תוספת מי השיטפונות חשובה במיוחד באקוויפר החוף, מפני שתוספת המים מגדילה את לחץ המים המתוקים ומתעת את חדירתם של מי הים המלוחים אל האקוויפר )קראו על אקוויפר החוף בעמוד .(28 בעונת החורף נהוג לעתים לשאוב מים מאקוויפר אחד ולהעבירם לאקוויפר אחר, כדי לאפשר שימוש יעיל יותר במים אלה בעת הצורך, כמו, למשל, בין אקוויפר ההר לאקוויפר החוף. החדרת המים נעשית בשתי שיטות עיקריות: .1 איגום )איסוף בבריכה או באגם( מי גשמים והזרמת המים לתוך בארות קיימות. .2 איגום מי שיטפונות ופיזורם על פני שטחים חוליים או דיונות. שיטה זו מאפשרת חלחול של המים ישירות אל האקוויפר, ותוך כדי כך החולות מסננים את מי השיטפונות משאריות הסחף שנישאו בהם. באזור מנשה, במורדות המערביים של הר הכרמל, יורדים בין 400 ל-500 מ״מ גשם בשנה, אבל הסלעים שבאזור אינם מאפשרים למים לחלחל ולהגיע למי התהום. רוב המים זורמים במורדות ומגיעים בסופו של דבר לים התיכון, באזור הוקמו מתקני הטיה, המזרימים את המים מן האפיקים הטבעיים של הנחלים אל תעלה. התעלה מובילה אותם אל חולות החוף בקיסריה, שם נבנתה בריכה מיוחדת, המאפשרת לסחף לשקוע. המים הנקיים מועברים אל אגני החלחול, ושם הם מחלחלים בחולות היישר אל תוך אקוויפר החוף.
|
|