|
|
עמוד:105
ליתירות הרבה שקיימת במידע התמונתי הגולמי יש שני מרכיבים עיקריים : יתירות מרחבית ( spatial redundancy ) ויתירות זמנית . ( temporal redundancy ) נבחן תחילה את הסוג הראשון . אם נתבונן בכל מסגרת בנפרד , נגלה שרובה מורכבת מרקע ומפרטים גדולים ואילו הפרטים הקטנים מעטים יחסית . מאידך , דווקא הפרטים הקטנים הללו הם שיוצרים את הדרישה לרוחב פס גבוה בערוץ הטלוויזיה . כלומר , האזורים בתמונה שיש בהם פרטים קטנים דורשים יותר סיביות מידע לתיאור יחידת שטח , מאשר האזורים שהם "חלביים" יותר ( רקע , השתנות מתונה , פרטים גסים יחסית . ( לכן , הרעיון הוא למצוא שיטה לזיהוי אותם אזורים בתמונה שבהם מופיעים פרטים קטנים ( אזורים עתירי סיביות ) ולהקצות להם יותר סיביות ליחידת שטח של התמונה , לפי הצורך . היתירות הזמנית בתמונה גדולה יותר מהיתירות המרחבית . היא נובעת מכך שההבדלים בין שתי מסגרות עוקבות הם קטנים מאוד . נזכור כי בין כל מסגרת לבאה אחריה חולף זמן קצר ביותר 40 ) אלפיות השנייה . ( בפרק זמן כה קצר התמונה משתנה מעט מאוד , ואם נשווה שתי מסגרות עוקבות , נגלה שהן כמעט זהות ( מובן שהן אינן זהות לחלוטין . ( בשידור רגיל , משדרים את מלוא תכולת המסגרות , בזו אחר זו . ואולם , לאור האמור לעיל , ניתן להעביר רק את המסגרת הראשונה , ולאחר מכן להעביר רק את השינויים ( שמכילים כמות קטנה של מידע . ( אפשר אפוא לנצל את היתירות הרבה בתמונה כדי לשדר רק חלק קטן מסיביות המידע , את אותו חלק שהינו הכרחי לשחזור תוכנה החזותי במקלט . שיטות הדחיסה מאפשרות לסנן את החלק החשוב של המידע מן החלק המיותר . כפי שציינו , כדי שאפשר יהיה לשחזר במקלט את התמונות שדחס המשדר , צריכים לדחוס את המידע לפי תקן מוסכם . תקן הדחיסה העיקרי כיום הוא , MPEG-2 ובקרוב ייכנס לשימוש התקן המתקדם יותר , תקן . MPEG-4 בתקן MPEG-2 משתמשים בשתי שיטות דחיסה 1 שיטת - ( Discrete Cosine Transform ) DCT לניצול היתירות המרחבית בתמונה . בשיטה זו מחלקים את התמונה לריבועים קטנים , ממירים כל אחד מהם לתחום התדר , מחשבים את רכיבי התדר המרחבי , ומשאירים רק את המרכיבים הנחוצים .
|
|