עמוד:54

גרף ב מתאר את התפלגות האנרגיה של מקור אור המקרין בתחום צר של אורכי גל , סביב . 546 nm צבעו של אור זה הוא ירוק והדוויה שלו קרובה ל . 100 ° / 0- גרף ג מתאר מקור המקרין אור ירוק ברוויה של כ 50 ° / 0- בלבד . זאת , משום שכמחצית מהאנרגיה מוקרנת בשאר צבעי הספקטרום , היוצרים ביחד אור לבן . כללית , ככל שחלקו של צבע מסוים בשטף האור גדול יותר לעומת האור הלבן , אומרים שהצבע רווי יותר . מקדמי הצבעוניות בקולורימטריה לא מקובל להשתמש בגדלים אלה . במקומם משתמשים בשני גדלים אחרים המכונים בהיקות וצבעוניות . כפי שכבר למדנו , הבהיקות היא גודל פיזיקלי המתאר את הבהירות . היא מוגדרת כעוצמת האור הנפלט מיחידת שטח בכיוון ההסתכלות . עוצמת האור ( בכיוון מסוים ) היא שטף האור ליחידת זווית מרחבית . הצבעוניות היא הגודל המתאר את האור מבחינת הגוון ( או הגוון השולט , ( והדוויה ( או הטוהר ) שלו . הבהיקות השקולה של שלושת צבעי היסוד שווה לסכום הבהיקויות של שלושת המקורות . לכן , אם נסמן את ערכי הבהיקויות של צבעי היסוד R-1 ( אדום G , ( ( ירוק ) ו5- ( כחול , ( הבהיקות הכוללת תהיה : . R + G + B עתה , אם נגדיר : נקבל כי : הגדלים g , r ו6- נקראים מקדמי הצבעוניות . כל אחד מהם מוגדר כיחס בין הבהיקות של צבע היסוד המתאים לבין סכום הבהיקויות של שלושת צבעי היסוד . לעתים אומרים שהבהיקות מאפיינת את האור בצורה כמותית ואילו הצבעוניות - בצורה איכותית .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר