|
|
עמוד:250
באיור 2 . 2 מתואר אות המבוא האנלוגי העובר תהליך דגימה , כאשר תדר הדגימה נקבע על פי משפט נייקויסט . משך הדגימה חייב להיות קצר ככל האפשר , כדי למנוע שינוי של אות המבוא בזמן הדגימה . מגבר הקו מגביר את הדפקים המתקבלים אחרי הדגימה , ומשדר אותם לערוץ התקשורת . תנופת הדפקים מתקבלת מהאות האנלוגי , ושווה לרמתו בזמן הדגימה . רוחב הדפקים קבוע ומוגדר מראש . תנופת האות הנקלט אחרי המעבר בתווך מושפעת מרעשים , השהיות ועיוותים , הגדלים עם מרחק ההעברה . בפעולת השחזור מרכיבים מהאותות הנקלטים בערוץ התקשורת אות אנלוגי הדומה לאות המקורי . באיור 1 . 19 מתואר מה קורה לדופק עקב מעבר בתווך . בקליטה דוגמים את האות המתקבל , ולכן שינוי הצורה שלו במעבר בתווך משפיע על האות המשוחזר בקליטה . בפעולת השחזור ניתן להתייחס אך ורק לעוצמת האות הנקלט , ולכן בשיטה זו ייתכנו טעויות בזיהוי הרמה האמיתית של האות , שהשתנתה כתוצאה מניחות , מהשהיות , מעיוותים ומרעשים . בעיה נוספת בשחזור האותות היא בעיית הסנכרון של שעון הקליטה לשעון השידור . בעיה זו קיימת גם בשיטות הPWM- וה , PPM- שבהן אי אפשר לבצע קידוד לקו , זאת בניגוד לשיטת ה . PCM- דגימת האות הנקלט לא יכולה להתבצע בצורה אקראית . הדגימה חייבת להתבצע באמצע הדופק , כדי להבטיח מינימום שגיאות , כפי שהוסבר בפרק 1 ( ראה איור . ( 1 . 16 חשוב להבין שהמעגלים הקולטים את האות המגיע מקו התקשורת אינם " יודעים " מאיזה מרחק שודר האות . אילו המרחק היה ידוע , ומאחר שהתכונות של קו התקשורת ידועות , ניתן היה לקזז חלק מהעיוותים וההשהיות . מכל הנאמר לעיל נובע ששחזור האות האנלוגי בקליטה איננו משימה פשוטה כלל ועיקר . כדי להבטיח את הסנכרון של שעון הקליטה לשעון השידור ניתן , למשל , לשדר את השעון בערוץ נפרד . פתרון מסוג זה מייקר את עלויות התקשורת . כמו בכל השיטות לתקשורת ספרתית של אותות אנלוגיים , חלק מהמידע המצוי באות האנלוגי בין כל שתי דגימות הולך לאיבוד . אין בכך כדי להשפיע בסופו של דבר על מובנות הדיבור בקליטה , כל עוד שומרים על קצב דגימה נדרש על פי משפט נייקויסט .
|
|