|
|
עמוד:196
המרכזות ( switchboard ) ליוו את מערכת הטלפון כמעט מן ההתחלה . תחילה היתה לכל משתמש מרכזת , כלומר לוח עם שקעים שאליהם התחברו כל בני שיחו האפשריים ( כל אחד בשקע נפרד . ( כאשר נדלקה נורה מעל שקע מסוים היה המשתמש תוקע את הכבל שלו לשקע ויוצר קשר קווי עם בן שיחו . אחר-כך היתה מרכזת אחת לסביבה גיאוגרפית מסוימת , ובה ישבה מרכזנית שיצרה את הקישור באופן ידני עבור המשתמש . בזה הוסר הנטל של ניתוב השיחות מעל המשתמש . עם ריבוי המשתמשים והתארכות הקווים נעשתה בעיית הרעשים חמורה יותר . כדי להתמודד עם הבעיה החלו לשזור את זוג החוטים ( twisted pair ) המרכיב את הקו . החל גם השימוש בכבלים – ( cables ) זוגות שזורים רבים ומבודדים הדחוסים בתוך שרוול אחד העשוי חומר עמיד המגן עליהם . מספר המרכזות הלך וגדל , והיה צורך לקשר בין המרכזות . כך נוצרו העורקים ( trunks ) בין המרכזות . התפשטות מערכת הטלפונים לאזורים גיאוגרפיים נרחבים ( בעיקר בארצות הברית ) הביאה להגדרת היררכיה ( hierarchy ) בין המרכזות . כל זה קרה עד ראשית המאה העשרים . עם המצאת שפופרת הריק ( vacuum tube ) והמגבר האלקטרוני , הוסר המחסום של עוצמת הקול בקו הטלפון , והתאפשר ( בארה " ב ) קשר טלפוני מחוף אל חוף . עוד בטרם הסתיימה המאה ה19- ( בשנת ( 1891 רשם סטרוג ' ר פטנט על בורר אוטומטי של קווים . בורר זה כלל מגע נייד שהיה נע על גבי ציר מרכזי בתגובה לדופק מתח שקיבל . דופק נוסף היה גורם לו להסתובב סביב הציר ולהתקדם למגע ( הקו ) הבא בתור . את הדפקים יצר החיוג בחוגה . כך נפתח עידן המרכזות האוטומטיות . עקרון המרכזת האלקטרומכנית הזו שימש את מערכת הטלפון עד שנות ה70- של המאה העשרים . בשנים הבאות המיתוג מומש על-ידי רכיבים ספרתיים , ללא תזוזה מכנית של מגעים . 6 . 2 . 3 מבנה מערכת הטלפון איור 6 . 10 מתאר באופן סכמתי את המעגל החשמלי המחבר צרכן אופייני למרכזת הקרובה .
|
|