|
|
עמוד:287
העברת מידע בתקשורת סינכרונית או אסינכרונית בשיטה האסינכרונית מעגלי השידור והקליטה פשוטים . כדי לגלות את ה " 0 " - או את ה " 1 " - במידע הנקלט , לאחר פעולת הגילוי , מוכרחים להשתמש בשעון לדגימת האות הנקלט . מאחר והשעון לא מגיע מהצד ששידר את המידע ( זו המהות של חיבור אסינכרוני שבו אין העברת שעון בין הצדדים ) יש צורך לייצר את השעון . השעון המיוצר בצד הקליטה חייב להיות קשור לאות הנכנס , לכן הדרך המקובלת לייצר אותו היא להשתמש באות הנקלט לייצור השעון . באופן עבודה זה המידע משני הצדדים איננו מסונכרן , כי אין שעון משותף , אך הוא כמעט מסונכרן . ה " כמעט מסונכרן " הוא שמאפשר עבודה בקצבים נמוכים בלבד . הסיבה לכך היא שעם העלאת הקצב ההבדלים בין שעון השידור לשעון הקליטה גדלים וזה גורם ליותר מדי טעויות . מודמים הפועלים בקצבים של עד 1200 סל " ש עובדים בשיטה אסינכרונית , החל מ1200- סל " ש אפשר לעבוד במודמים אנלוגיים גם סינכרונית וגם אסינכרונית . בקצבים המאוד מהירים ( מודמים ספרתיים ) עובדים בשיטה הסינכרונית . בשיטה הסינכרונית יש צורך להעביר את השעון מצד אל צד . בד " כ השעון במרכזת מדויק יותר והוא זה שישמש כשעון משותף . השאלה היא כיצד אפשר להעביר אותו ? קיימת אפשרות להשתמש בזוג חוטים נוסף עבור השעון . שימוש בזוג חוטים עולה כסף , לכן שיטה זו לא מעשית . אפשרות אחרת , מעשית יותר היא להעביר את השעון יחד עם המידע . ניתן לעשות זאת על-ידי הקצאת רוחב פס מתוך תחום רוחב הפס המשמש לתקשורת בין המודמים , לטובת אות השעון . ( TWO WIRE ) 2 W או ( FOUR WIRE ) 4 W רוב המודמים משתמשים לצורך העברת המידע בזוג ( 2 W ) חוטים שזורים . ( UNSHIELDED TWIST PAIR – UTP ) הסיבה לכך היא ששימוש בחוטים עולה כסף ורוב הטכנולוגיות שפותחו איפשרו העברת המידע בזוג חוטים יחיד . עם זאת , עד היום ישנם מודמים הזקוקים לצורך הפעלתם לשני זוגות חוטים . ( 4 W )
|
|