|
|
עמוד:15
אינו פגום , אבל הרעש והריחוק מהפקח אינם מאפשרים לשמוע את קולו גם אם יצעק במלוא ריאותיו . הזכרים בממלכת החיות רוקדים , מנפחים את חזותיהם ו / או נוצותיהם , ומתהדרים במיני קישוטים – כל זאת , כדי למסור מידע חזותי לבנות הזוג הנמצאות בסביבתם . אפילו המלים המודפסות בספר שלפניכם הן חלק מתקשורת חזותית שבה אתם , הקוראים , קולטים בעיניכם את סימני הדפוס , ומפענחים אותם לכלל מידע מועיל . גם בתקשורת החזותית ישנו מקור המציג תמונה כלשהי ( סימני ידיים , זנב-טווס מפואר , סימני דפוס על נייר ) ומשדר אותה דרך תווך ( אוויר ) אל היעד הקולט ( אדם או חיה הרואים את התמונה . ( עד עתה הבאנו דוגמאות המבוססות על שני חושים : ראייה ושמיעה . הדעת נותנת שאפשר לקיים תקשורת גם בעזרת חושים נוספים , דהיינו : ריח , טעם , מישוש . ואמנם , הריח מהווה אמצעי תקשורת נפוץ בין החיות : בין אם אלה בני משפחת הזאבים למיניהם , המסמנים טריטוריה באמצעות הטלת מימיהם ( דבר המהווה מידע לבני מינם , ( ובין אם אלה נקבות מיוחמות " המשדרות " מסרים לבני מינם הזכרים . האבולוציה , שגרמה , כנראה , לניוון חוש הריח אצל בני האדם , דחקה את הריחות למקום פחות חשוב בתקשורת האנושית ( ותעשיית הבשמים המשגשגת מנסה לפצות על החסר בתחום הזה . ( גם כאן יש מקור ( בושם , שתן , בלוטות הפרשה ) המפיק ריח , הנישא ( משודר ) בחלל האוויר ( התווך ) ונקלט על-ידי איבר חישה מתאים ( האף , החוטם . ( להשלמת התמונה נזכיר גם את חוש המישוש , המהווה בסיס לקריאת כתב ברייל , לאנשים שחוש הראייה שלהם נפגע . כאן , נקלטים הסימנים בקצות האצבעות , ומפוענחים במוח לכדי מידע משמעותי – למי שבקי בסימנים אלה . על חוש הטעם כבסיס לתקשורת לא נרחיב את הדיבור .
|
|