|
|
עמוד:245
עתיקי-יומין ... הטלת איסור כזה על אדם שאינו מאמין , קשה ליישבה עם חופש המצפון וחופש הפעולה הכרוך בו . " … אולם גם השופט לנדוי הצדיק את סירובו של משרד הפנים לרשום את בני-הזוג כנשואים על יסוד עדות " פרטית" בלבד [ כלומר , לא באמצעות הממסד הדתי . [ " סדר זה ... לגבי נישואין שנערכו במדינת ישראל , הוא טוב והכרחי למען טובת הציבור . אילו היינו הופכים את הסדר הכללי הזה מתוך היענות למקרים יוצאי דופן כגון המקרה דנן , היינו גורמים לאנדרלמוסיה בסדרי הנישואים במדינה , שנזקה עולה לאין שיעור על הטובה שהייתה צומחת למבקשים ולשכמותם מהחלטה חיובית בעניינם " . ( עמ' ( 2069 השופטים החליטו ברוב דעות על דחיית העתירה , מחשש שהכרה בבני זוג כנשואים על יסוד עדות " פרטית" וללא תעודת נישואין מאושרת על ידי הרבנות , תיצור אנדרלמוסיה בסדרי הנישואין . הם הפנו את הזוג לבית הדין הרבני , שכן רק בידו הסמכות הייחודית לאשר את נישואיהם אך זה שב וחזר על עמדתו , כי אין לאשר את הנישואין . עם זאת , בית הדין הרבני קבע כי במקרה שבני הזוג ירצו להינשא לאנשים אחרים הם יהיו חייבים בגט . הנימוק היה , כי בני הזוג עברו עבירה ואסור לפי הדין לסייע ביד עוברי עבירה ולעודדם להמשיך באיסור שהחלו בו . פסיקה זו של בית הדין הרבני , שאסרה על העותרים להינשא מחדש ללא גט , שימשה נימוק בידי משרד הפנים לרישומם כזוג נשוי . . 2 ע"א 450 / 70 רוגוזינסקי ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד כ"ו , ( 1 ) עמ' 129 המערערים היו שני זוגות חברי קיבוצים של " השומר הצעיר , " שערכו טקס נישואין פרטי בנוכחות עדים . משרד הפנים סירב לרושמם כנשואים , אך הם ערערו על החלטה זו בטענה שהם חסרי אמונה דתית , ולכן בתור שכאלה לא חל עליהם הדין הדתי . בחיוב להינשא באמצעות רב הם ראו פגיעה בחופש הדת והמצפון המובטח בהכרזת העצמאות . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בנימוק , שעצם היותם של המערערים יהודים , מחיל עליהם את חוק שיפוט בתי הדין הרבניים והעביר את הדיון בעניין לבית הדין הרבני באזור תל אביב . לאחר שבית הדין הרבני סירב לתת תוקף לנישואין פנו הזוגות לבית המשפט העליון . בג"צ קיבל את עמדת בית המשפט המחוזי בדבר השיפוט הייחודי שהחוק מקנה לבתי הדין הרבניים בענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל . השופט ברנזון הבהיר , כי " במקרה כזה , הדין הדתי שהוחל על יהודי מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים ( נישואין וגירושין , ( אינו חל על שומרי מצווה בלבד . " הוא חל על כל אדם הנחשב ליהודי על-ידי בית הדין-הרבני הדן בענינו , "יהיו אשר יהיו השקפותיו הדתיות או הלא-דתיות " . על טענתם , כי יש בכך פגיעה בחופש הדת והמצפון , השיב השופט ברנזון , כי איננו סבור " שהמערערים יכולים לטעון כי חופש זה אינו מובטח להם הלכה למעשה . עובדה היא , שהם מודיעים בראש חוצות שהם בני בלי דת ואין איש אומר להם : ' חדלו , ' או כופה עליהם את מצוותיה של איזו דת שהיא . מאידך , חופש המצפון הוא מושג רחב יותר מחופש הדת ... לפיכך , ל ? היו ההוראות הנדונות בדבר חופש המצפון בגדר חוק עילאי שחוקי המדינה כפופים לו , אפשר היה אולי לטעון שחיובו של כופר בדת
|
|