|
|
עמוד:200
פרק : 14 גיוס לצבא או לימוד תורה ? הגיוס לצבא הוא אחת החובות המרכזיות המוטלות על האזרחים במדינת ישראל . שלא כחובות אזרחיות אחרות , הגיוס לצבא מהווה גורם חברתי מלכד , במיוחד לנוכח האיום הביטחוני המתמשך שהמדינה נתונה בו מאז הקמתה . למרות זאת , קיים הסדר המאפשר לכל בחור ישיבה ש"תורתו אומנותו" לדחות את גיוסו עד כדי פטור מלא . הסדר זה מהווה אחת מנקודות המחלוקת הקשות ביחסים בין דתיים וחילונים ובין הדתיים לבין עצמם . הציבור החילוני רואה באי-גיוסם של בחורי ישיבות השתמטות ופגיעה בעיקרון השוויון , והציבור הדתי-לאומי אף רואה בכך השתמטות ממילוי חובה דתית . לעומת זאת , הציבור החרדי רואה בלימוד התורה תרומה שוות ערך לשירות צבאי . לפי תפיסתו , לימוד התורה הוא ששמר על העם היהודי בשנות הגלות והוא המקיים אותו גם בימינו . לכך יש להוסיף את ההסתייגות האידיאולוגית שקיימת אצל חרדים רבים ממדינה שאיננה מתנהלת על-פי חוקי התורה . כמו כן , הם חוששים מהמפגש עם האווירה הצבאית ועם החברה החילונית השונה מעולמם של הצעירים החרדים . המחלוקת מחריפה על רקע העובדה שמספר בחורי הישיבות שקיבלו היתר לדחות את שירותם הצבאי הלך וגדל במשך השנים . ממאות בחורים בעת הקמת המדינה הגיע בשנת 1999 מספר הדוחים את שירותם הצבאי ל 3 , 873- בחורים , שהיוו 9 . 2 % מכלל המתגייסים באותה שנה . אומנם , גם בחברה החילונית שיעור ניכר מכל שנתון גיוס אינו מתגייס מסיבות שונות , אך בחברה החרדית דחיית הגיוס היא נורמה חברתית המקיפה את רוב הצעירים בגיל הגיוס . לא רק ששיעור הדוחים את גיוסם מקרב הצעירים החרדים הוא גבוה מאוד , אלא שעם השנים הופכת הדחייה בדרך כלל לפטור מלא או לשירות צבאי מקוצר . בפרק זה נבחן : מדוע מעורר ההסדר לדחיית שירותם הצבאי של החרדים מחלוקת בחברה הישראלית ? מהם הקשיים הקיימים בהצעות השונות לפתרון המחלוקת בסוגיה זו ? מהן העמדות בוויכוח על גיוס בנות דתיות לצבא ?
|
|