|
|
עמוד:23
הגישה הראשונה , המכונה בפיהם " גישת העימות , " הייתה הגישה ששלטה בתקופה שקדמה לקום המדינה - " תקופת היישוב . " גישה זו , שהייתה אופיינית בעיקר לציונות החילונית הסוציאליסטית , ביקשה ליצור " אדם יהודי חדש , " שונה מדמות היהודי הגלותי שהייתה שלילית בעיניהם . האמצעי שנקטו בו היה מתן פירוש חילוני לערכים ולמושגים שנלקחו מהמסורת הדתית . בהתאם לגישה זו , הפכה יציאת מצרים לסמל של היציאה מעבדות לחירות . אולם , שלא כמו בנוסח הדתי המסורתי , ההצלה לא יוחסה למעשי האל , אלא לכוחו של העם . גם חג החנוכה הפך לחג שעיקרו הגבורה היהודית , אך בלי אזכור הנס של פך השמן ; וחג השבועות , המציין במסורת הדתית את יום מתן תורה , הפך לחג שהוא רק חג של הבאת ביכורים . הגישה השנייה , שאותה הם מכנים " הגישה הממלכתית , " הייתה אופיינית לשנים הראשונות שלאחר קום המדינה . גישה זו נטלה מן המסורת הדתית אך ורק את הסמלים שיש בכוחם ללכד את האוכלוסייה היהודית סביב סמליה ומוסדותיה של המדינה , תוך שהיא מתעלמת מערכים ומסמלים שלא היה בהם כדי לשרת את הרעיון של ממלכתיות יהודית . בהתאם לכך זכה התנ"ך למעמד מועדף , משום שנכתב בתקופות שבהם היה העם היהודי ריבוני בארצו , בעוד שיצירות שנכתבו בהיעדר ריבונות מדינית - כמו התלמוד הבבלי - נידונו להתעלמות . הגישה השלישית , המכונה בפיהם בשם " הדת האזרחית החדשה , " הייתה גישה שהתפתחה לאחר מלחמת ששת הימים , וביתר שאת לאחר המהפך הפוליטי במאי , 1977 שבעקבותיו עלה הליכוד לשלטון . גישה זו שמה את הדגש על סמלים ומיתוסים בהיסטוריה ובתרבות היהודית ועל המסורת הדתית כמקור לרגשי נאמנות וסולידאריות לאומית . " הדת האזרחית החדשה" לא ביקשה ליצור אדם יהודי חדש וגם לא ללכד את העם סביב רעיון של ממלכתיות , אלא להדגיש את המיוחד והנבדל במעמדם ובגורלם של היהודים בעולם . היא מגלה יחס חיובי למסורת הדתית ואיננה מעקרת את החגים הדתיים , כמו פסח , או סמלים יהודיים , כמו הכותל המערבי , ממשמעותם הדתית המקורית . * מחקרם של אליעזר דון יחיא וישעיהו ליבמן הסתיים בראשית שנות ה80- ולא כלל בתוכו התייחסות לשחיקה שחלה מאז ב"דת האזרחית החדשה . " שחיקה זו , התבטאה בהעברת הדגש מהערכים המסורתיים והלאומיים לערכים אוניברסאליים ואינדיבידואליסטיים , והיא החלה לדעת הסוציולוג עוז אלמוג , כבר לאחר מלחמת ששת הימים ובמיוחד לאחר מלחמת לבנון . אלמוג טוען , כי עד שנת 1967 הייתה החברה הישראלית מלוכדת סביב דת לאומית חילונית , ששאבה את עולם המושגים שלה מהדת המסורתית . לפי דת זו , מדינת ישראל היא חברת מופת של נבחרים המגשימה חזון עתיק , ארץ-ישראל היא הארץ המובטחת ואדמתה - אדמת קודש . ערכים ציוניים - כמו חקלאות , ביטחון או התיישבות , הוצגו במונחים של מצוות מקודשות , ומיתוסים לאומיים היסטוריים - כמו מיתוס המכבים או מיתוס מצדה , היו לחלק מהדת הלאומית . לעומת זאת , מאז שנת 1982 עברה החברה הישראלית , לדעת אלמוג , תהליך של שבירת מיתוסים ושחיטת פרות אידיאולוגיות קדושות . אצל חלק מהציבור תפסו ערכים דמוקרטיים ליברליים את מקומה של המסורת הדתית כמקור לליכוד לאומי , והאוטונומיה של הפרט וחירותו תפסו את מקומם של הערכים החברתיים המשותפים . ** 1 עוז אלמוג הוא פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה . ספרו " פרידה מ ? רוליק" בוחן את שינוי הערכים בחברה הישראלית . * אליעזר דון-יחיא וישעיהו ליבמן , " הדילמה של תרבות מסורתית במדינה מודרנית : תמורות והתפתחויות ב'דת האזרחית' של ישראל , " מגמות כ"ח . 1984 ( 4 ) ** עוז אלמוג , " דת חילונית בישראל , " מגמות ל"ז , 1996 ( 3 ) עמ' . 336-314
|
|