|
|
עמוד:36
שניו נקשו זו בזו וכפות ידיו הפכו לגושי קרח . הוא עצם את עיניו והמשיך ללכת . באותו זמן חכתה לו בבית אשתו . היא לא יכלה להרדם ; דאגה גדולה מלאה את לבה . קמה האשה ממקומה , הדליקה את מנורת הנפט ושמה אותה על אדן החלון . היא ישבה ליד אור המנורה והביטה אל הים הגדול . והאב , שהמשיך להתקדם לאט לאט בתוך גלי הים הסוערים והקרים , פקח לרגע קט את עיניו וראה אור חלש מגיע מרחוק . הוא התאמץ מאוד להביט אל האור הזה ונזכר בילדיו , באשתו ובטעם הלחם החם שהיא שמה לו בתרמיל . הרגיש האב שחם ממלא את לבו , ומחמם גם את כפות הידים שלו . המשיך האב לצעד בתוך המים עד שהגיע אל הסירה . הוא משך אותה אל החוף וקשר אותה אל סלע חזק . הלילה עבר והבקר עלה . הביט העשיר אל החוף ולא האמין למראה עיניו . הוא ראה את סירת הדיגים שלו קשורה בחבל אל סלע בחוף ! קרא העשיר לאב ואמר לו : " מלאת את בקשתי והבאת את הסירה שלי אל החוף - גם אני אקים את הבטחתי ואתן לך את הכסף שבקשת . אבל אתה מכרח לגלות לי איך החזקת מעמד במים הקרים והסוערים . "
|
|