עמוד:195

מבזק ב6- באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים ביוזמת מצרים וסוריה . נשיא מצרים , אנואר אל-סאדאת , ביקש לחזור לגבולות 5 ביוני . 1967 מנהיגי מדינת ישראל דחו יוזמות שלום קודמות שלו , שהציע אותן עוד ב . 1971- גם לאזהרתו של סאדאת מראשית 1973 לא התייחסו המנהיגים בישראל . בימים שלפני המלחמה , סברה ההנהגה הצבאית והביטחונית של ישראל כי הצבא הסדיר יוכל לבלום את ההתקפות על ישראל , וכי אין צורך לגייס כוחות מילואים מראש . סימנים מקדימים למלחמה , כמו גירוש היועצים הסובייטים ממצרים , התפרשו בישראל באופן שגוי . לאחר ימים של מלחמת מגננה , החל צה"ל בהתקפה וכבש מחדש את השטחים בחזית הדרום ובחזית הצפון . ב14- באוקטובר 1973 החלה להגיע מארצות הברית לישראל רכבת אוויר של נשק . ב22- באוקטובר קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם את החלטה 338 על הפסקת אש , אך המלחמה נמשכה , וכוחות צה"ל כיתרו את הארמיה השלישית המצרית . בינואר 1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים , במאי - 1974 הסכם הפרדת כוחות בין ישראל לסוריה , ובספטמבר - 1975 הסדר ביניים בסיני . למרות ההישגים הצבאיים , גם במדינות ערב וגם במדינת ישראל נתפסה המלחמה ככישלון של ישראל . במבט לאחור , טוענים כי הכישלון נבע מ"הקֹונצ ֵ ּפ ְ צ ְ יה , " שהניחה שמצרים לא תצא למלחמה לפני שתהיה לה יכולת לפגוע בעומק ישראל , ושסוריה לא תצא למלחמה בלי מצרים . ב21- בנובמבר 1973 הוקמה ועדת אגָרנט , שהטילה את רוב האחריות לכישלון במלחמת יום הכיפורים על מפקדי הצבא , שלא ניתחו נכון את האירועים שקדמו למלחמה . החלטות ועדת אגרנט לא התייחסו לדרג המדיני , מה שעורר זעם רב בדעת הקהל הישראלי , והביא בסופו של דבר להתפטרותה של ראש הממשלה גולדה מאיר .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר